מיהם הרואים ומיהם העוורים?

אני שונא תקופות של בחירות. כל הרוע והרפש יוצאים החוצה ושוטפים את כלי התקשורת. שנאה. לשון הרע. צביעות. התחסדות. אני מחכה שתסתיים כבר התקופה הזאת. במיוחד השנה, שלא הספקנו להתאושש מהבחירות המקומיות והינה רגשו עלינו הארציות.  

בחודש האחרון זכיתי להתחיל ללמד מדי יום, בין מנחה לערבית, את ספר ירמיהו. לא קל ללמד את הספר הזה. זהו אתגר מרתק. מכיוון שמצד אחד מדובר בשירה, וזהו ממש תענוג לקרוא את חידודי הלשון, והרמזים, והדמויים. מאידך, מודבר בדברים קשים לשמיעה; לא נעים לשמוע את התוכחות האלה.

ירמיהו הולם בעם, על התנהלותו, על חטאיו כלפי האדם וכלפי המקום. הוא נוקט לשון קשה ביותר. נשמע ממנו שבכל ירושלים אין אפילו צדיק אחד כלפי שמיים. אין אפילו אדם אחד שיעשה טוב וינהג כמשפט, כלפי אדם.

ירמיהו ה א: "שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם, וּרְאוּ-נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ [הכוונה – ממש לחפש], אִם-תִּמְצְאוּ אִישׁ [הכוונה – אפילו איש אחד], אִם-יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה - וְאֶסְלַח לָהּ."

ואני מקריא את הדברים, ומרגיש לא נעים. האם באמת זה היה המצב? מכל מאות בתי הכנסת ובתי המדרש, כולם היו פושעים? או שמא היתה זו גוזמה? מקריאת ההמשך עולה כי זה היה המצב. הפלא ופלא. אפילו בסדום היה צדיק אחד.. אפילו בדור המבול היו צדיקים.

הוא שב וחוזר על דימוי של עיניים להם ולא יראו. גם לפסילים וגם לאלה שעובדים אותם. לגבי עניין זה, ואליו בלבד, התחברתי היום לתקופת הבחירות. יש תופעה שחוזרת על עצמה בתקופות בחירות, אולם דומה שבבחירות הנוכחיות היא חוזרת במלוא עוצמתה. העם נחלק לשני גושים עיקריים, שכל אחד מהם בטוח שהגוש השני הוא ממש עיוור.

העם נחלק לשני גושים עיקריים, שכל אחד מהם בטוח שהגוש השני הוא ממש עיוור. 
אני לא מדבר על אלה שהטוקבקים שלהם מכוערים ומבישים, אני מדבר על אלה שכבר יש להם קצת כבוד לעצמם, ולמילה הכתובה שלהם, ומתייחסים לצד השני בביקורת עניינית – התגובות שלהם בדרך כלל יהיו משהו בסגנון: עד כדי כך אתה עיוור? אתה לא רואה שאתה תומך באדם מושחת? ומהצד השני יאמרו – עד כמה אתה יכול להיות עיוור? אתה לא רואה שאתה תומך בצמד, שהאחד מהם הוא ליצן והשני הוא חסר ניסיון במקרה הטוב?
-
האם זה המצב חברים, האם באמת עיוורי צבעים אנחנו? חלקנו? מחצית מהעם החכם הזה - עיוור? טיפש? מאז ומתמיד היהודים נחשבים כעם חכם מאוד. זוכי פרס נובל בשיעור הגבוה ביותר. איך יכול להיות שמחצית מהעם מפקשש את התמונה בצורה כה קשה?
-
כיצד יתארו אותנו ילדינו בעוד 200 שנה? איזה דור היה כאן? מי היה נתניהו? מי היו תומכיו ומי היו מתנגדיו? מי היו בצד המואר ומי בצד החשוך? 
-
העצוב מכל אלה, שכל הרפש הזה מסביב, לא משנה בדרך כלל את ההצבעה של הרוב המוחלט של המצביעים. יש אחוז קטן ביותר שמתנדנד בין המחנות, ורק עבורו ולכבודו כולנו צריכים לספוג את כל הרוע הזה. 
שייגמר כבר.