יהודית או דמוקרעטית?

אלפי שנים בגלות ציערו הגויים את ישראל, באמרם שיש להם נאמנות כפולה. "ואת דתי המלך אינם עושים, ולמלך אין שווה להניחם", "אם אתה גרמני אתה לא יכול להיות יהודי" וכן הלאה, דברי שקר. אלפי שנים התפללו יהודים לחזור לציון, כדי שיפסיקו להעליל עליהם כך.  

והינה, יהודים הגיעו לארץ, אבל הדברים האלה לא פסקו. חיילים דתיים בצבא מאותגרים חדשות לבקרים על ידי השאלה: "למי תשמע? למפקד שלך או לרב שלך?"

אבל אולי השקר הגדול ביותר הוא הוויכוח בין מדינה יהודית לדמוקרטית. עשרות שנים סברו המחוקקים ובתי המשפט, שאין בעיה בשילוב הזה. אבל אט אט קמו נאורים שאמרו שזה לא כל כך מסתדר. ובשנים האחרונות הקול הולך וגדל – או יהודית או דמוקרטית. ומעבר לכך, פתאום לכאורה מי שנמצא בצד היהודי, הוא הפרימיטיבי והחשוך, ומי שנמצא בצד הדמוקרטי, הוא המתקדם והנאור. לפניכם קצת סקרים שעורכים (כמובן שאינני יודע מה המקור שלהם והאם הם אמיתיים), אבל כי מי שחי בארץ מכיר את התופעה שהולכת ומכרסמת בחברה הישראלית. 

 הדמוקרטיה הפכה להיות המעוז שחייבים להגן עליו מפני היהדות, אחרת רע ומר יהיה גורלנו. זהו אחד השקרים הגדולים שמוכרים לציבור. אז בואו נדבר קצת על הדמוקרטיה, לכבוד הבחירות שייערכו בשבוע הקרוב.

דמוקרטיה היא אחת האשליות הגדולות בניהול המדינה. להלן על קצה המזלג. "דמוקרטיה" הינה שלטון העם. אולם כמובן לא העם שולט. העם בוחר את הנציגים שלו, וסומך עליהם שהם ישלטו עבורו, על פי המצע שהם הבטיחו. כבר במשפט הזה יש כל כך הרבה סתירות.

העם בוחר?

האם באמת העם בוחר? בחירה הינה פעולה של רצון חופשי, מתוך ידיעת כל העובדות. האם באמת כולם בוחרים כך? ראיתי בימי חלדי אנשים שהצביעו למפלגות מסויימות, כי –

·         הצביעו הצבעת מחאה. לא בעד, אלא נגד מישהו אחר. "רק שההוא לא ייבחר".

·         לא היה להם למי להצביע.

·         הם פחדו לא להצביע לאותן מפלגות.  

·         לבסוף, הצביעו לאנשים שנשבעו שלא יצביעו להם לעולם, מכל מיני סיבות לא רלוונטיות.

·         הצביעו על פי סיסמאות ולא על פי מה שכתוב במצע.

הנציגים שלו?

האם באמת הנציגים שהעם בוחר, הם הנציגים שלו?

·         ראשית, די לנו ב"הערכה" הרבה שיש לציבור לחברי הכנסת. זלזול עד רמות של גועל נפש. צעקות. קללות. אגרסיביות. יתרה מכך, הנחת המוצא של רובנו היא, שאדם ישר לא ישרוד בפוליטיקה.

·         האם אתם בכלל מכירים את הנציגים שלכם? בדרך כלל מכירים את מס' אחת או שתיים, אבל לא יותר מזה. אתם בוחרים ולא יודעים את מי.

·         לא מעט פעמים ראינו שמפלגה בחרה את הנציגים שלו, ואז הגיע "מרכז המפלגה" והפך את הסדר לגמרי, או סילק את הנציגים שנבחרו, לטובת אחרים.

סומך עליהם שישלטו עבורו?

·         כמה פעמים ראיתם שנבחר ציבור באמת מקיים את המצע שלו? באמת נאמן להבטחות שלו? תכל'ס, סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה משנת 2016 מלמד שהציבור לא מאמין באמת למפלגות ואפילו לא לכנסת. 

·         האם זה חדש שנציג ציבור מתייחס לקהל "שלו" כקהל שבוי, ומזניח דווקא אותו, ומנסה למצוא חן בעיני קהלים אחרים, ולשם כך עושה הפוך ממה שהתחייב?

·         האם זה חדש לכם שאדם מותח ביקורת על השלטון, כאשר הוא בצד האופוזיציה, וכאשר מגיע לשלטון הוא עושה בדיוק ההפך ממה שהטיף לו?

·         נניח שיש אדם צדיק וישר, נאמן לבוחריו, שרוצה לקיים את המצע שלו, האם הדמוקרטיה מאפשרת לו לעשות כן? שמעתם על "אילוצים קואליציוניים"? מספיק פעמים שמעתי בחיי נציגים שמתלוננים בפניי, אכן, נבחרתי, אבל קצרו ידיי מלהושיע. אז מה זה שווה?

·         וכמובן, דווקא אלה שרוממות הדמוקרטיה על לשונם, שאינם מצליחים לתפוס את השלטון בדרכים דמוקרטיות, מנסים לתפוס אותו באמצעות רשויות אחרות, משטרה או בגץ, למרות שהעיקרון המקודש ביותר בדמוקרטיה הוא עיקרון הפרדת הרשויות.

·         והאמת, רבותיי, נמצאת עמוק בפנים, היכן שאיננו רואים. ברשת קורים של אינטרסים שונים כלכליים ואחרים, שהם למעשה אלה שמנהלים את המדינה. זה מצחיק כן... אלה שקוראים ליהדות "חשוכה", מעדיפים את הדמוקרטיה, שכל כולה מתנהלת במחשכים, ומה שמבחוץ הוא תפאורה עילגת.  

חגיגה לדמוקרטיה?

פעם בארבע/חמש שנים יש "חגיגה לדמוקרטיה". עוד חגיגה כזאת ואבדנו. חגיגה ללשון הרע. ללכלוך שנשפך ברחובות ועל פני לוחות המודעות. לאגרסיביות. להסתה. לסכסוכים בין אחים ובין מחנות. לבזבוז משווע של כספי ציבור.

אומרים שזה הרע במיעוטו. שזה עדיף על כל צורת שלטון אחרת. אולי. אבל מכאן ועד להפוך את זה לסמל הציבור הנאור? אני במקומו הייתי מחפש סמלים אחרים. או כדברי הקב"ה לבלעם: "אל תאור את העם".

אם אלה חגיגות הדמוקרטיה, אני מעדיף חגיגות אחרות. אם "חייבים" לבחור (וממש אינני סבור כך) – יהודית או דמוקרטית, סלחו לי, אבל אעדיף בבירור "יהודית".