ארבעה בנים - ארבעה אתגרים

כנגד ארבעה בנים דברה תורה... המחנך עומד בפסח מול ארבעה בנים, וכל אחד מעמיד בפניו אתגר אחר.

החכם אומר לו: בא ותמלא אותי, תסביר לי איך לעשות הכי טוב, להיות מצטיין, תנחה אותי, תן לי כנפיים ותרים אותי למעלה כי המוטיווציה שלי בשמים אבל אני רוצה כלים. אני רוצה להוציא בגרות 5 יחידות בכל המקצועות וכל הציונים 100. אתה מסוגל לקחת אותי לשם?

הרשע אומר לו: בא ותשכנע אותי למה לי להתאמץ. בא ותכניס בי מוטיווציה. מה יתן לי להתאמץ וללמוד. מה יעזור לי לדעת אינטגרלים? מה אני צריך היסטוריה של העולם העתיק? יש לך סבלנות להתמודד עם העצלות שלי? עם בזבוז הפוטנציאל?

התם אומר לו: בא ותסביר לי במלים פשוטות מה אנחנו עושים כאן. בלי שאתבלבל יותר מדי מכל המושגים וההלכות ויישאר בי משהו שיילך איתי הלאה. אני בדרך כלל לומד בדקלומים, האם אתה מסוגל להעניק לי קצת עומק בלימוד? יש לך כוח לחזור איתי שוב ושוב על החומר ולא להתייאש, גם אם אינני מצליח בפעם העשירית?

שאינו יודע לשאול לא אומר כלום. האתגר הוא ליצור אצלו יש מאין. לעורר את הסקרנות הראשונית שממנה נוכל לבנות משהו. הוא אחד שיושב בכיתה וחולם על הטבע, על כדורים פורחים. הוא מביט בך בעיני עגל ואתה שואל את עצמך איך להנחית אותו לכאן ולקחת את כל האנרגיות האלה לכיוון הלימוד.

יש מורים שיודעים להכיל את הסוג הראשון, ויש כאלה שמומחים בסוג השני, וכן הלאה. אבל העיקר החינוכי הוא, שכולם אהובים, אבל לכל אחד דרישות אחרות, ואתגרים אחרים. והחינוך הטוב ביותר - "על פי דרכו"...