ישנן מספר מלים בעברית המבטאות חיבור וצירוף של
אנשים, ובין היתר – קהל, ציבור, אסיפה, כינוס, התוועדות, קיבוץ. מה ההבדל ביניהן?
קהל
כיום, הפרשנות המקובלת מבדילה ב-מהות
החיבור. כך, על פי ויקיפדיה, קהל מייצג בעברית בת ימינו ציבור אנשים המתקבצים על
מנת לצפות, להאזין או להשתתף בהתרחשות אמנותית, ספורטיבית, לימודית, מקצועית,
חברתית או פוליטית. הקהל עשוי להימצא פיזית במקום האירוע, אולם עשוי להתקבץ גם
וירטואלית (צופים בטלוויזיה וכו') ולעתים גם בזמנים שונים. מילה זו יצרה אוסף של ביטויים הרלוונטיים
להגדרה האמורה, כמו "חביב הקהל", "קהל הצופים", "דעת קהל",
"פחד קהל" ועוד.
אסיפה
"אסיפה" לעומתה, מתייחסת אף היא
להתכנסות, אולם פעמים רבות במונחים של עניינים רשמיים, החל באסיפה כללית של בעלי
דירות בבית המשותף, או אסיפה של בעלי המניות, של ועדת הבחירות, ועד כדי
"האסיפה המכוננת", המנסחת את החוקה.
ציבור
"ציבור" מתייחס כיום לקבוצה של אנשים
במובנה הבסיסי ביותר ואף ללא צורך לחפש איזשהו מכנה משותף ביניהם (להבדיל
מהקודמים). חז"ל אף אמרו שצבור משמעו בראשי תיבות: "צדיקים, בינוניים
ורשעים", קרי אוסף לא הומוגני של אנשים לעתים גם ללא מטרה מסויימת, והדגש הוא
על הכמות.
כינוס
"כינוס" מייצג כיום חיבור של אנשים רבים
למפגש המוקדש לנושא מסוים. השורש כנס מצביע על מיקוד.
ועידה
"ועידה" מייצגת לעתים משמעות כמו של
כינוס, לעתים במובן יותר פורמאלי ("המלכים נועדו", אז וגם היום – ועידת המפלגה
וכדומה). ע"פ החסידות התוועדות הינה דווקא דבר הפוך, מפגש רעים.
יחד עם זאת פעמים רבות אנו מוצאים בלבול מסוים בין
המונחים והגדרת מונח אחד באמצעות משנהו.
ובתורה
בתורה אנו מוצאים בעיקר את (קהל). פחות מכך אנו
מוצאים את (אסף) ואת (ועד). (צבור) מופיע בלשון חז"ל ואילו (כנס) מהווה תרגום
אונקלוס של (קהל) שלאחר מכן נמצא אותו גם בטקסט עצמו (כמו: "כונס כנד מי
הים"), שעל פי הפרשנים במשמעות של אסיפה דווקא ולא של קהל.
פירוש מכיוון אחר - רש"י
ובנוגע לפרשנות המונחים מאיר לנו רש"י אור
חדש בתחילת הפרשה. על פי רש"י אין מדובר במהות דווקא, אלא באופן. וכך הוא
אומר: "שאינו אוסף אנשים בידיים, אלא הם נאספים על פי דבורו, ותרגומו ואכנש".
יתכן והתוספת של רש"י על התרגום מלמדת אותנו כי רש"י אינו מסכים עם
התרגום.
ובמלים אחרות: על פי העברית המקראית, כאשר אנשים נאספים מעצמם,
מרצונם, או לכל היותר לאחר שקבלו קריאה – הרי זו קהילה, התקהלות וכדומה. לעומת
זאת, כאשר צריך ללכת ולאסוף אותם באופן אקטיווי, הרי זו אסיפה.
מבט חדש על פסוקים בתורה
פירוש זה פותח לנו צוהר חדש להבנת המקרא. למשל,
בתחילת שמות מצווה משה על ידי הקב"ה – לך ואספת את זקני ישראל – מכיוון שהם לא יסתפקו במילותיך,
אתה צריך להיות יותר אסרטיבי. ואילו בפרשתנו, פרשת ויקהל, לאחר שמשה יורד מההר במוצאי יום
כיפור, די בכך שהוא אומר מילה והם רצים אליו. ובאותה מידה, בפרשה הקודמת כאשר העם
נקהל על אהרון, השימוש בא לגנות אלה שמיהרו להתכנס ובאו מעצמם. ואומר החזקוני –
שאם תמצא התקהלות "על", כמו התקהלות על אהרון (קרי על אדם מסוים, באופן
אישי לגופו של אדם ולא לגופו של עניין), יש לכך משמעות שלילית ואילו התקהלות "אל"
הינה במובן חיובי, למטרה.
אגב, פירוש רש"י משתלב עם משמעות הביטוי
"ויקח" בהקשר של בני אדם. המשמעות הרגילה בתורה היא היא שלוקחים אדם
באמצעות מלים בדיבור ולא בכוח.
עוד עיון בפסוקים מלמד כי התוועדות שמורה
לעניינים יותר נשגבים כמו מפגש של משה עם הקב"ה (ונועדתי לך שם) או עם זקני
ישראל וכדומה.
