"הומאופתיה רוחנית" על פי חז"ל
היום התחדש לי מבט לעומקו של מאמר חז"ל כי כל המבקר חולה או להבדיל כל הבא לנחם אבלים לוקח אחד משישים מהמחלה/מהאבל.
והדברים תמוהים, שהרי אחת משישים היא מידה של אפסות ובטלות ("בטל בשישים" ומה הועיל אם לקח חלק בטל מהמחלה/מצער? הכיצד הדבר מסייע ברפואה/בנחמה?
אך גם בהומאופתיה (שיש לה שורשים בתורה וביהדות) ככל שהתרופה מדוללת יותר, כי היא עוצמתית יותר, שכן לא המינון הגשמי-פיזי הוא הקובע, אלא העוצמה הרוחנית שלה. וככל שהחלק הפיזי-גשמי מדולל בה יותר (כאשר למעשה בתרופות כאלה הוא אחד למיליון ואף יותר, דהיינו בטל ממש), כך מתחזק החלק הרוחני שלה.
ודי לנו בדוגמא קטנה הפוכה והיא התרופות שנותנים לחולי סרטן, למשל, שהתרופה תוקפת את המחלה, אך גם מזיקה לגוף, וככל שמעלים את המינון הגשמי עלולים לרפא מקום אחד ולפגוע במקום אחר.
כאשר אדם מגיע לבקר חולה או אבל, חס ושלום, הוא לא לוקח חלק פיזי מהמחלה שלו, אלא אדרבה, הוא מתחבר לשורש הרוחני הפגוע, ומסייע בריפויו. כאשר השורש הרוחני חולה, הדבר יבוא לידי ביטוי בפן הפיזי. המבקר מחזק אפוא את החוסן הנפשי שלו, ובכך תורם לריפויו.
חיזוק החוסן הנפשי הוא אחד מהנושאים החמים והחשובים ביותר כיום ברפואה המודרנית. ואחד הכלים העיקריים על פי חז"ל הוא החברות האמיתית, ככל שאנשים זוכים לה, וגם אם לא, אז התמיכה החברתית, היחס הטוב, האמפתיה ההדדית הערבות האישית. או חברותא - או מיטותא (מוות).
זהו פתח לדיון שלם אך לעת עתה אסתפק בכך..
היום התחדש לי מבט לעומקו של מאמר חז"ל כי כל המבקר חולה או להבדיל כל הבא לנחם אבלים לוקח אחד משישים מהמחלה/מהאבל.
והדברים תמוהים, שהרי אחת משישים היא מידה של אפסות ובטלות ("בטל בשישים" ומה הועיל אם לקח חלק בטל מהמחלה/מצער? הכיצד הדבר מסייע ברפואה/בנחמה?
אך גם בהומאופתיה (שיש לה שורשים בתורה וביהדות) ככל שהתרופה מדוללת יותר, כי היא עוצמתית יותר, שכן לא המינון הגשמי-פיזי הוא הקובע, אלא העוצמה הרוחנית שלה. וככל שהחלק הפיזי-גשמי מדולל בה יותר (כאשר למעשה בתרופות כאלה הוא אחד למיליון ואף יותר, דהיינו בטל ממש), כך מתחזק החלק הרוחני שלה.
ודי לנו בדוגמא קטנה הפוכה והיא התרופות שנותנים לחולי סרטן, למשל, שהתרופה תוקפת את המחלה, אך גם מזיקה לגוף, וככל שמעלים את המינון הגשמי עלולים לרפא מקום אחד ולפגוע במקום אחר.
כאשר אדם מגיע לבקר חולה או אבל, חס ושלום, הוא לא לוקח חלק פיזי מהמחלה שלו, אלא אדרבה, הוא מתחבר לשורש הרוחני הפגוע, ומסייע בריפויו. כאשר השורש הרוחני חולה, הדבר יבוא לידי ביטוי בפן הפיזי. המבקר מחזק אפוא את החוסן הנפשי שלו, ובכך תורם לריפויו.
חיזוק החוסן הנפשי הוא אחד מהנושאים החמים והחשובים ביותר כיום ברפואה המודרנית. ואחד הכלים העיקריים על פי חז"ל הוא החברות האמיתית, ככל שאנשים זוכים לה, וגם אם לא, אז התמיכה החברתית, היחס הטוב, האמפתיה ההדדית הערבות האישית. או חברותא - או מיטותא (מוות).
זהו פתח לדיון שלם אך לעת עתה אסתפק בכך..
