יום רביעי, 13 ביוני 2012

משפחתיות מול אהבה

שיתוף

ערך המשפחתיות/שבטיות/שייכות מול ערך האהבה
==============================

בתמונה - שבט אמיתי... במרכז נמצא האבא/הסבא,
וכל המצולמים הם ילדים/נכדים שלו. 
עם זאת... למצולמים אין קשר לסטטוס :)
כמובן שכולנו רוצים שהזוגיות תהיה מושלמת, קרי אוהבת ומלאת תשוקה, אולם לעתים אין זה המצב. ואז עולה השאלה מה יותר חשוב: האם ערך המשפחה - קרי האם הצורך להיות חלק ממכלול משפחתי, על כל הכרוך בכך, או שמא ערך האהבה, שהוא יותר ערך אישי, שאם אין אותו, אז יש לפרק את המשפחה, ולא משנה מה הנזק שייגרם לאחרים. 

בתקופות רבות, ערך המשפחה היה הערך העליון. כבוד ההורים היה משפחה קיימת ומלוכדת. בני זוג קיימו מערכת יחסים של שותפות ונשיאה בנטל, גם אם לא היתה תשוקה ואף לא אהבה ביניהם. ובמקרים קיצוניים גם כאשר הדבר היה כרוך בסבל הנובע מחוסר כבוד, חוסר אמון, ואפילו אלימות. גירושים נשאו עימם כתם, של בני זוג שלא הצליחו להחזיק בית, של ילדים שנזרקו ללא תמיכה ובית חם ואוהב. במקרים רבים, אדם [קרי גבר או אישה] שרצה להגיע למעמד של כבוד כלכלי או פוליטי, היה חייב לשמר את משפחתו כבעל משפחה. כמובן שזה מצב לא טוב, שהמשפחה הופכת להיות כלא. 

כיום, המגמה היא שהערך העליון הוא אהבה. אם אין לי אהבה, אני לא כאן. אם לא עוטפים אותי בחום, אני הולך. אם פוגעים בי, אני בורח. אני צריך אהבה 24 שעות ביממה. אני צריך סביבה תומכת, אוהבת, מתחשבת ומכילה. חומוס עושים באהבה, ומקל וחומר משפחה, ואם אין אהבה, מפרקים את המשפחה. אם אנשים התחתנו לפני חמש שנים, ומדד התשוקה ירד, זה הזמן לחפש ריגוש חדש או משפחה חדשה. הדברים נראים כמעט טריוויאליים, אולם גם הם גורמים לשריטות רבות, לעליה במדד הגירושים, בחוסר ביטחון שאפשר לקיים יחסים ארוכי טווח וודאי לא להקים משפחה. ערך זה מעודד אגואיזם ואהבה עצמית וחוטא לעצם יסודו, שהוא הענקה דווקא ולא קבלה. המצב כיום לדעתי מוגזם ביותר כאשר הביטויים הקיצוניים ביותר שלו נמצאים ברשתות החברתיות ומשפיעים על עולם המעשה. 

והאמת נמצאת איפושהוא באמצע. אני רק רציתי להפנות את הזרקור.