אחד מההיבטים של מודעות עצמית הוא התבוננות בסרגל הזמן – "דע מאין באת, ולאן אתה הולך.." אך אין זו ההתבוננות היחידה. התבוננות נוספת הינה התבוננות בסדר ההשתלשלות – "דע מה למעלה ממך" – קרי לא רק בסרגל הזמן, אלא גם בסרגל התודעה. מה קדם לנו מבחינה תודעתית, מבחינת סדר ההשתלשלות.
עיון ביצירת האדם מלמד על קיומו של משולש, שראשו נוגע בשמים, בו נמצא הקב"ה, ורגליו הן הן האדמה ממש, על פי המבנה הבא:
א
א ד
א ד מ
א ד מ ה
א
בראשית – היה אלוקים, אחד, שכולו רוחניות. הוא אחד קודם שברא העולם, והוא אחד לאחריו.
בראשית – היה אלוקים, אחד, שכולו רוחניות. הוא אחד קודם שברא העולם, והוא אחד לאחריו.
אדמה
התורה מספרת שהקב"ה ברא בראשית, את השמים ואת הארץ – האדמה. אלו הם הקצוות – הקב"ה מצד אחד, והאדמה מצד שני. הנעלם, הנקודה - הא', מצד אחד, והגילוי המלא – האדמה על כל מה שיש בה, מצד שני.
אד
בתחילת פרק ב' בספר בראשית מספרת התורה את הדברים הבאים:
"אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם, ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים. וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, וכל־עשב השדה טרם יצמח, כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ, ואדם אין לעבוד את האדמה."
התורה מסבירה, כי הקב"ה ברא את השמים ואת הארץ, אולם לא היתה צמחיה, מכיוון שלא היה מטר [לא היה גשם ולא היו מים], ולא היה אדם שיעבוד את האדמה.
ובפסוק הבא אומרת התורה:
"ו-אֵד יעלה מן הארץ, והשקה את כל פני האדמה". השלב הבא הוא אפוא יצירת המים, אלא שהם כבר היו בתוך האדמה, המכילה את הכל. ה-אֵד הוא הביטוי הרוחני והמרוכך ביותר של הגשמיות.
אדם
לאחד כל אלה, הגיעה עת בריאת האדם. זהו החלק הרביעי והאחרון במשולש זה - לאחר שהכל מוכן, הגיעה עת בריאת האדם.
האדם – חציו גשמי וחציו רוחני. בחלקו הוא שואב מהרוחניות ובחלקו – מהגשמיות. האדם מורכב מה-א [הרוחניות], מה-אד [יש בגופו נוזלים] ומהעפר [האדמה]. ה-א' נמצאת בכולם, והאדמה כלולה מכולם. והכל נועד לטובת האדם, שהגיע אחרון, "על המוכן"...
"וייצר ה' אלקים את־האדם, עפר מן־האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה" ועם בוא האדם הושלם המבנה הנ"ל.
מבנה זה מלמד אותנו בין היתר, כמה דברים מעניינים:
ראשית, קיימת סינרגיה בין הקב"ה והטבע: הקב"ה מצוי בכל מקום בבריאה, זוהי האחדות המלאה, המרומזת בצורה היפה ביותר דווקא באות א'.
שנית, קיימת סינרגיה בין האדם והטבע, זהו מכלול הכולל את הדברים מתחתיו [האדמה] ומעליו [המים].
שלישית, האות היחידה המופיעה רק בקצה המשולש, היא האות ה'. דומה שכל המבנה מכוון אליה ומתכנס אליה – מלמעלה, ומהצד. זוהי ה' המצויה רק במילה אדמה, אולם האדמה, כפי שראינו, כוללת את הכל. מחד גיסא, האות ה' נראית לא שייכת, לא מעורבת, בודדה לעומת האחרות, החוזרות לפחות פעם אחת במבנה. מצד שני, נראה שהכל נשען עליה והיא תכלית הכל.
מעניין, האם לכך כיוונו חז"ל, כאשר אמרו, שהקב"ה ברא את העולם באות ה'? ואף התורה רמזה על כך דווקא בפסוקים אלה, הדנים בבריאת העולם? ומה הדבר מלמדנו על מהותו של האדם?
