יום חמישי, 24 במרץ 2011

הזעקה

שיתוף

שי שגב - זעקה 2011 [הציור טרם הושלם]

לעתים בא לזעוק,
להגיע רחוק - רחוק;
להשמיע את הכאב,
הבוקע מן הלב.

לעתים הזעקה,
היא אך קול דממה דקה;
אולם הוא נשמע היטב,
צלול ואף צורב.

לעתים היא מיידית,
ולעתים – מושהית;
לעתים – כמו דינמיט,
ולעתים כקול נהי.

לעתים הזעקה,
היא סוג של מחאה;
ולעתים זו רק אימרה,
של בקשת עזרה.

הזעקה משחררת,
את הלב מטהרת,
את הלחץ מורידה,
מפחיתה החרדה.

עד שלא תצא,
ובלב תימצא,
תנפח היא בלון,
שיוביל לשיגעון.

לכן חברים, הסכיתו:
בחשיבות הזעקה – אל תמעיטו!
לא תמיד טוב לאגור,
ואת השערים לסגור.

כשמתחיל הבעבוע,
עשו לכם מנהג קבוע;
פתחו את הלב,
השמיעו את הכאב.
שתפו חברים,
ואם אפשר – גם את אלוקים.
כך תרד לה העוצמה,
וזו תחילת הנחמה.