[אם אתם רואים מאמר זה בפייסבוק, זו הפניה אוטומטית מהבלוג שלי - לקריאת המאמר המלא נא ללחוץ על "הצג פרסום מקורי". שבוע טוב!]
אין אדם שיכול לחיות חיים שלמים בלי שהן תוקפות אותו - המחשבות הבעייתיות, ההרסניות, הכפייתיות, הדורשות ממנו לבצע דברים שהוא לא מעוניין לעשות או המונעות ממנו פעולות שהוא כן מעוניין לעשות. יש כאלה שהן תוקפות אותו בתדירות ובעוצמה גבוהים יותר, ויש אשר בתדירות נמוכה יותר, אולם מגיע הרגע שיש להתמודד איתן.
כמו בכל מצב של מאבק, ישנן שתי שיטות להתמודד עם מחשבות כאלה: השיטה האחת היא להילחם עימן, והשיטה השניה היא לברוח מהן. להלן נפרט בקצרה דרכים אלה.
כאשר העוצמה של מחשבות אלה אינה גבוהה ניתן להתמודד איתה בצורה של "טוען ונטען". קרי ניתן להתמודד איתה על ידי ויכוח פנימי. כנגד הסברות שמעלה המחשבה הבעייתיות, אנחנו מלמדים את עצמנו לחשוב מחשבות חיוביות להתמקד בבעיה הספציפית ולא להגיע למצב של קיפאון והרס. כאמור, שיטה זו נכונה ויעילה רק כאשר מדובר במחשבות בעוצמה נמוכה, במצב שבו ניתן להתגבר עליהן. השיטה הזאת של התמודדות נכונה גם במצבים בהם מדובר בעניינים שאנו צריכים להתמודד איתם באופן תדיר ואי אפשר לברוח מהן.
כאשר עצמת המחשבות מתגברת, ודורשת מאיתנו פעולה מיידית, שאנו עלולים להצטער עליה, השיטה היא אחרת - השיטה היא בריחה - הסחת דעת. לדוגמה: כאשר נוצר מצב בו מישהו מאוד מאוד מרגיז אותנו, והמחשבה הראשונה שעולה לנו בראש היא לצעוק עליו חזרה. במצבים מסוימים, התמודדות מול הדחף הזה, קרי להעלות טענות בעד ונגד תגובה כזו או אחרת, לא תהיה יעילה - הדחף חזק מכדי שניתן יהיה להתמודד עימו. במצב כזה, צריך פשוט לברוח פיזית מהמקום, ובמקרים אחרים להסיח את הדעת לנושא אחר לחלוטין.
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו דבר גדול מאוד - אדם לא יכול לחשוב שתי מחשבות בעת ובעונה אחת. המוח שלנו הוא כמו תא אחד שבכל שניה ושניה נכנס בו נתון אחר. מהירות העיבוד היא כל כך גבוהה, עד כדי כך שנראה לנו כאילו אנו חושבים כמה מחשבות בעת ובעונה אחת, אולם האמת היא, שבכל רגע נתון אנו חושבים רק מחשבה אחת בלבד. כאשר מדברים על רצף של מחשבות, רק אז ניתן לומר כמה מחשבות. רוצה לומר, אם אנו חושבים מחשבה שלילית, אנו לא מאפשרים לעצמנו לחשוב מחשבה חיובית, ואם אנו חושבים מחשבה חיובית, אם ממלאים את ה"תא" במחשבה חיובית, אנו דוחקים את המחשבה השלילית.
על כן, במצב בו המחשבה השלילית בעייתית, עלינו לעשות הכל על מנת לברוח מהתמודדות איתה, להסיח את הדעת לנושא אחר לחלוטין. הניסיון מלמד, כי עוצמתה של מחשבה שלילית, פוחתת עם הזמן, ועל כן לעתים די בהסחת דעת לזמן קצר, על מנת לעמעם את עוצמת המחשבה השלילית.
רבי נחמן מברלסב מתייחס לזה בפרשת ויצא, הפרשה שקראנו השבת. על פי החסידות, לבן הרשע, שרימה את יעקב, נחשב ל"נבל" (אותיות לבן) והוא משול ליצר הרע, המתמודד עם האדם ומושך אותו לכיוונים הרסניים. יש מצבים, אומר רבי נחמן, שצריך לעשות מה שעשה יעקב, קרי - לברוח. לברוח, זה אומר אפילו לחשוב מחשבות לא ראויות, אפילו "מילי דשטותא", העיקר שיהיו אלה דברים שיתפסו אותו ולא יתנו לו לחשוב על הדברים הרעים.
אולם צריך גם לדעת כיצד לברוח. מסביר רבי נחמן - כמו שיעקב ברח - ולא רק ברח, אלא "גנב את לב לבן", קרי הטעה אותו, ולא גילה לו שהוא בורח. שהרי אילו לבן היה יודע על בריחתו של יעקב, היה מונע בעדו מלברוח. ועל כן יעקב הוכרח לברוח באופן שהטעה את לבן.
ומסביר רבי נחמן, לאחר שהצלחת לברוח מהמחשבות ההרסניות, אל תסתכל אחורה - אל תזכיר לעצמך את המחשבות האלה, פשוט המשך הלאה בדרכך, ואל תנסה לעורר אותן מחדש. אם כך תעשה, הקב"ה יהיה בעזרך, מכיוון שאת הצעד הראשון, אתה עשית.
ובדברים האלה יש מסר עמוק ונפלא.
ולא למותר יהיה להביא את לשונו של רבי נחמן:
"היצר הרע מתנכל על האדם בכמה וכמה וגנבות וערמומיות ללוכדו, בפרט בעניין המחשבה, עד שפתאום יוצא מחשבתו אל החוץ וחושב מה שחושב... במיוחד מי שהוא בעל מחשבה [מכיוון שככל שהמחשבה שלו יותר משוכללת, היצר הרע מגיע אליו מכיוונים יותר קשים], שהיא מידה רעה מאוד. וכל זה נמשך מבחינת קליפת לבן הארמי. על כן צריכין לברוח מהן מאוד ולחשוב מחשבות אחרות כשרות [..וטובות..] ואז ממילא יתבטלו המחשבות ה[..רעות..]. אך לפעמים מתגברים ההרהורים והמחשבות כל כך, עד שקשה לברוח מהם לתוך [...מחשבות טובות..] בשום אופן, ואז ההכרח לעסוק במילי דשטותא, בענייני צחוק וכיוצא, כדי לפקח דעתו לפי שעה, עד יעבור זעם ושטף של המחשבות, כי אין היצר הרע מצוי, אלא לשעתו, ואז [= כאשר עוסק בענייני שטות] אין היצר הרע מבין שהוא בורח ממנו. אך העיקר, בשעה שבורח מן המחשבות הרעות, אזי ילך לבטח לדרכו לחשוב מחשבות טובות, ולא יסתכל לאחוריו כלל, כי זה שטוען עם המחשבות הרעות ונכנס איתן בטוען ונטען, ורוצה שיניחו אותו לצאת משם, זהו כמו שמגיד לרודף שרוצה לברוח ממנו, ואזי הוא [= הרודף] רודפו יותר. אבל באמת, עיקר העצה, לברוח מהם ובלתי להסתכל לאחוריו כלל. וזה בחינת "ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי, על בלי הגיד לו כי בורח הוא", היינו כנ"ל.
ואח"כ ממשיך רבי נחמן ואומר - אם אתה הצלחת לברוח מהמחשבה הזאת, אזי גם אם היא תנסה לרדוף אחריך, הקב"ה יעזור לך ולא יתן לה להטריד אותך, אבל זאת בתנאי שאתה לא תסתובב אחורה ותיתן לה מקום.
