"שנו רבותינו: ארבעה נקראו "רשעים":
הפושט יד על חברו להכותו, אף על פי שלא היכהו, נקרא רשע שנאמר: "ויאמר לרשע, למה תכה רעך". "הכית" לא נאמר, אלא "תכה".
והלווה ואינו משלם שנאמר "לוה רשע ולא ישלם".
ומי שיש בו עזות פנים ואינו מתבייש ממי שגדול ממנו שנאמר "העז איש רשע בפניו".
ומי שהוא בעל מחלוקת שנאמר "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים",
ושניהם היו בדתן ואבירם: עזות פנים ומחלוקת. ...
"ויקם משה וילך אל דתן ואבירם": מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, שאמר רב: "כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו".
