אחד הספרים החביבים ביותר של הרב נחמן מברסלב זצ"ל הוא "סיפורי מעשיות משנים קדמוניות". ספר זה מאגד מספר סיפורים ארוכים שכתב הרב או שאימץ מסיפורי עם שונים, והוסיף להם נופך משלו. בכל הסיפורים האלה קיימים מסרים נסתרים ועמוקים שהרב רצה להנחיל לקוראיו. לעתים, כידוע, כוחו של המשל להעביר מסרים חזקים בהרבה מאשר במסר הישיר, ועל כך כתבתי במקום אחר ("תקשורת הדרך הפרד"ס). לרב נחמן מברסלב סיפורים רבים נוספים הפזורים בספריו, עם זאת, יש חשיבות ועמקות דווקא בסיפורים אלה.
כוחו של סיפור הוא שאתה מתחבר אליו, לדימויים שלו, חושב עליו, ולאט לאט מוצא את התשובה בעצמך, יתכן אפילו תשובה שלא היתה בכוונתו של הכותב.
סיפוריו של רבי נחמן הם מעין חידת היגיון שמרגע שאתה מתחיל לקרוא אותם, אתה מחפש את הרמזים הקטנים למסר הגדול שרבי נחמן רצה להעביר.
אתמול קראתי את הסיפור השני בספרו, הנקרא: מעשה ממלך וקיסר. כאמור, מדובר בסיפור ארוך, ואין טעם להדביק כאן את הטקסט, עם זאת, אני ממליץ בחום לקרוא את הסיפור הזה פעם ופעמיים לפני שאתם קוראים את השורות הבאות (כמובן אם בהנחה היגעתם עד הלום...).
מסופר על קיסר אחד ומלך אחד, שלאף אחד מהם לא היו ילדים. ועם נפגשו בפונדק אחד, התוודעו אחד לשני, ולבסוף כרתו ברית, שאם לזה יוולד בן, ולזו בת, הם ישתדכו ביניהם. אמנם לקיסר נולדה בת, ולמלך בן, אולם הם שכחו מכל העניין. אולם כאשר שלחו את הילדים ללמוד, הילדים התאהבו והתארסו בסתר; הנסיך נתן טבעת לנסיכה. כאשר הגיעה העת להתחתן לא הנסיכה ולא הנסיך, לא רצו להתחתן עם אף אחד, מכיוון שנשבעו אמונים זה לזו. כאשר שמע על כך המלך, הוא הזכיר את ההתחייבות הנושנה לקיסר. הקיסר ביקש לבחון את הנסיך, ככל הנראה הנסיך לא הראה כשורי הנהגה ושלטון. אולם הנסיכה והנסיך נפגשו והחליטו לברוח. הנסיך היה מיואש, אולם הנסיכה הבטיחה לו שהכל יסתדר בסופו של דבר. כאשר ברחו הנסיבה העבירה את הטבעת לנסיך, הוא שם אותה לידה, ויצא שהטבעת אבדה. גם הנסיך וגם הנסיכה יצאו לחפש את הטבעת, ואבדו אחת את השניה.
מכאן הסיפור מתמקד בתלאותיה של הנסיכה. הנסיכה היתה בודדה, ללא שום עזרה, ללא כוח, חלושה, ויש לה אינטראקציות שונות עם דמויות שונות: הראשונה היא דמותו של הסוחר שרצה להינשא לה (הנסיכה מצליחה לקחת את כל ממונו ולברוח בספינה); השניה היא דמותו של בן מלך שרצה להינשא לה (הנסיכה בורחת יחד עם עוד 11 נסיכות); השלישית הם שודדים (הנסיכה מערימה עליהם והורגת את כולם). סופו של הסיפור שהנסיכה מתחפשת לנסיך, ומצליחה להתחתן עם מלכה, שאת בעלה הרגה (הנסיכה). או אז היא מצליחה לאתר את הסוחר ולבן המלך, מחזירה להם את כל מה שלקחה מהם ואף יותר מכך, ומאתרת גם את נסיך נעוריה, והולכת לחיות איתו בטוב ובנעימים.
ובכן, השאלה המתבקשת הינה מיהי הנסיכה? מה היא מייצגת? ומיהו או מהו הנסיך ומה הוא מייצג? הרמז החשוב ביותר שמצאתי בסיפור, והוא כיוון אותי לתיזה שלי עליו (שכמובן הינה תיזה שלי בלבד, יכול להיות שזו כלל לא היתה כוונת המספר; ומאידך יכול להיות שאחרים כתבו על כך לפני), הוא הדברים הבאים שהנסיכה אומרת לשודדי הים:
אַחַר כָּךְ רָאוּ כְּמו אִי בתוך הַיָּם, וְהתְקָרְבוּ לְשָׁם, וְהָיוּ שָׁם שְׁנֵים עָשָׂר גַּזְלָנִים שודדי ים, וְרָצוּ השודדים לְהָרוג אותן וְשָׁאֲלָה הִיא: מִי המנהיג הַגָּדוֹל שֶׁלָכֶם ? וְהֶרְאוּ לָהּ. אָמְרָה לוֹ: מַה מַּעֲשֵׂיכֶם ? אָמַר לָהּ, שֶׁהֵם גַּזְלָנִים. אָמְרָה לוֹ: אַף אֲנַחְנוּ גַּזְלָנִים. רַק שֶׁאַתֶּם גַּזְלָנִים בַּאמצעות הגְּבוּרָה שֶׁלָּכֶם, וַאֲנַחְנוּ גַּזְלָנִים עַל יְדֵי חָכְמָה"
דברים אלה היוו רמז מבחינתי שהנסיכה הינה האנשה של החכמה. ואכן, אנו רואים כי הנסיכה התחילה את דרכה ללא כסף, ללא כוח, ללא הגנה, ובכוח החכמה שלה הצליחה לצבור עושר ושלטון. רמז נוסף לכך הינה שמרבית הסיפור מתרחש בים. וידוע הביטוי "ים החכמה"; החכמה היא כמו ים, היא עצומה, ורחבה, ופעמים רבות רק חלק קטן ממנה גלוי, והרוב - נסתר.
דברים אלה מובילים לכך שהחכמה, שהינה כוח עצום, התמודדה עם 3 כוחות אחרים בדרך לשלטון:
הסוחר מסמל את הכסף, ההון. שהוא כמובן כוח אדיר. מי יותר חזק - החכם או העשיר? מקובל לומר, כי בעל המאה הוא בעל הדעה. לכן, לכאורה, העשיר חזק יותר מהחכם. אומר רבי נחמן - מה פתאום. הרי באמצעות החכמה הצליחה הנסיכה לקחת את כל עושרו של הסוחר ולהותיר אותו חסר כל.
בן המלך מסמל את כוח השלטון. כוח אדיר ורב עוצמה. הסמכות השלטונית. מי יותר חזק, המלך או היועץ שלו? הרי המלך אומר לחכם מה הוא רוצה? אולם החכם יכול להצליח לשנות את רצונותיו ועמדתו של המלך ולהטות אותו לרצונו. וכך היה, הנסיבה לקחה את כוחו של בן המלך, שנבע מהנסיכות שהחזיק איתו, וכך הוא הוגלה.
הפיראטים מסמלים את כוח הזרוע, האלימות, העוצמה הפיזית. מי יותר חזק, חכם חלש, או טיפש חזק? דוד או גולית? על פי הסיפור, ברור כי החכם הצליח להתגבר בקלות על החזק.
קיים סיפור משנה נוסף של בן מלך שעלה על ראש התורן והנסיכה הצליחה מרחוק להפילו לים והוא טבע. וכאשר הוציאו את בן המלך הזה מהים, ראו שהמוח שלו היה שרוף. יש אנשים שמטפסים מעלה מעלה, אולם אם אין להם חכמה, הם נופלים מהר...
רואים אפוא שהחכמה התחילה מעניות, אולם כוחה היה לצבור את העוצמה הנדרשת ומאפס להגיע ל-100.
עד כאן הכל ברור ופשוט. ואז נשאלת השאלה מיהו אותו נסיך? מה הוא מסמל? הרי לכאורה, ראויה החכמה לבן זוג עשיר או חכם, ואילו כאן החכמה לא חפצה בהם, היא לקחה מה שיש להם, והמשיכה הלאה. לעניות דעתי זו השאלה העמוקה יותר.
קריאה חוזרת של הסיפור מובילה למסקנה, כי הנסיך מסמל את האמת, התמימות, הנאמנות. והוא הוא בן הזוג של החכמה. הדברים ברורים, הן מבחינה סיפורית, והן מבחינה רעיונית.
מבחינה סיפורית: הסיפור דן ומתחיל בעניין של הבטחה שיש לקיימה, הנסיך והנסיכה היו נאמנים זה לזה, הטבעת. ברור כי הקיסר חפץ בנסיך לביתו, שיהיה בעל כוח הנהגה, וכנראה שלמידת האמת, כשלעצמה, לא היתה אפשרות זאת; ואז מגיע הקטע של הורדת הטבעת, דהיינו ויתור על התמימות והידידות, מה שמחייב את האמת לצאת למסע (הוא הנסיך, שהופך להיות עבד) וגם את החכמה, לחפש כוחות אחרים, עד שהיא מבינה שבן זוגה הראשון, הוא המתאים ביותר עבורה. בדרך החכמה מתמודדת עם קשיים, אולם גם עושה מעשים שלא ייעשו, גניבה, הונאה, רצח, התחזות, ועוד. לבסוף היא מוותרת על הכל ומתחברת חזרה לאמת.
מבחינה רעיונית, רבי נחמן מברסלב מעביר כאן מסר יפהפה. הכוח החזק בעולם, אומר רבי נחמן, הוא החוכמה. באמצעות החוכמה, תשיג הכל. וגם שלמה המלך דן באריכות בספר קהלת בסוגיית החכמה. אומר זאת בצורה יפה (קהלת ז יט): "הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם, מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר". אומר שלמה המלך, כי החכמה היא הכוח החזק ביותר שיש לחכם (כמובן החכם הוא מי שיודע להשתמש בחכמה) יותר מכל כוח אחר, ויתכן שהוא רומז ל-10 הספירות והכוחות האחרים שקיימים בעולם.
החכמה אינה זקוקה לעושר כבן זוגה, או לשלטון כבן זוגה, או לכוח פיזי - כל אלה היא יכולה להשיג מאחרים ולהפוך אותם לעבדים, למכשירים בידיה.
בן הזוג של החוכמה, מי שמפרה אותה, ושומר עליה, היא האמת, היושר והתמימות. החכמה אינה יכולה להשתמש באמת, אינה יכולה להפוך אותה למכשיר שלה, אחרת זו כבר לא תהיה אמת. האמת חייבת להיות שוות ערך לחכמה. ובלעדי האמת, החכמה הינה בעלת פוטנציאל הרסני, החכמה עשויה להפוך לפיראטית (כמו הציטוט שראינו לעיל). חכמה עלולה להפוך לעריצות (ולא בכדי היא ביתו של הקיסר דווקא). חכמה בידיים של אדם לא ישר, הינה חומר נפץ. רק המוסר, היושר, האמת - הענווה - יכולים להיות בני זוג מתאימים לחכמה, לרסן אותה ולהפוך אותה למשהו פרודוקטיבי.
בן הזוג של החכמה יהיה אפוא היושר, האמת והמוסר.
