 |
| "אז יאמרו בגויים" |
בשבוע
שעבר השתתפתי ביום עיון הנוגע לזיכרון השואה. זהו אחד האתגרים של הדור הבא. המדינה
משקיעה הון במוזיאונים, מכוני שואה ומסעות בני נוער לפולין. זיכרון השואה הוא
זיכרון מעצב. שימורו הוא אתגר, במיוחד בדור הזה, שבו יש הצפה במידע שנראה הרבה
יותר אקטואלי ומעניין.
האתגר
גדול בהרבה, בדור שלעתים נלחם על מחיקת זיכרון העבר הרחוק יותר. שכל פעולה בכיוון
של מורשת ישראל הינה "הדתה" אסורה. שתשעה באב אינו אומר מאומה. שחלוקה
של ספרי תורה לילדים חינם אין כסף, באירוע של חב"ד עם יובל המבולבל, הופכת
לידיעה תקשורתית. במצב כזה אין אפילו ניסיון ללמוד מההצלחה המדהימה של היהדות,
לשמר את עשר הזכירות משך למעלה מ-3300 שנה.
 |
| "דבר" |
כאשר
מזלזלים במורשת של אלפי שנים, אין פלא שמזלזלים כיום בזיכרון השואה. מניסיוני,
הידע של רוב הישראלים מאוד מצומצם בכל הנוגע לשואה. מבוגרים לא מתעניינים כל כך בנסיעה
לפולין, ואם נוסעים, מעדיפים ללכת לשופינג או לראות נופים.
בהרצאה
המרתקת בה השתתפתי פירטו בפנינו את השלבים השונים שבה הטכנולוגיה באה בשירות
הזיכרון. מהקלטות קוליות בסמוך לאחר המלחמה, להסרטות בוידאו, עד פרוייקט מורכב
ביותר של צילום העד בתלת מימד ב-50 מצלמות בו זמנית, וחוויית אותנטיות מלאה. והדור
הבא שכבר כאן – סיורים וירטואליים באושוויץ, והשמים הם הגבול. למי שמתעניין בתחום
יכול לקרוא סקירה מפורטת על ההרצאה בבלוג שלי. segevlaw.blogspot.co.il
 |
| "מעריב" |
לענ"ד
האתגר הגדול בשימור הזיכרון אינו דווקא לשכלל ולשפר את הטכנולוגיה. מכיוון שגם אם
יביאו לנוער את המידע עד לטלפון הנייד שלו באפס מאמץ (קיים כיום), עדיין אם לא
ישכנעו אותו למה חשוב לזכור, הוא יעדיף להיכנס לאפליקציות אחרות, כמו אינסטגרם,
שהרבה יותר מרגשת אותו, מאשר סיפורים על השואה. אך אם יהיה חשוב לו לזכור, הוא כן יתאמץ,
גם אם זה אומר לטרוח עד הספריה (רחמנא ליצלן) ולהזמין ספר קריאה.
זיכרון
הוא אנרגיה. הוא עוצמה. הוא שורש. אדם ללא זכרונות משול לגזע עץ ללא שורשים. בתקופת
חולשה כל רוח קלה עוקרת אותו מן העולם. עם ישראל הצליח לשמר את זיכרון יציאת
מצרים, מתן תורה וחורבן בית ראשון, במשך אלפי שנים, וכל זאת ללא כל הטכנולוגיות
שיש כיום.
 |
| "דבר" |
לכל
אדם יש אתגרים, פחדים וחששות. לחיזוק האמונה בבורא יש לנו את זיכרון השבת. אחד הדאגות
המרכזיים מתייחס לפרנסה. כנגדו יש את זיכרון המן. הקושי לקיים מצוות ולהעמיק
בתורה. כנגדו יש את זיכרון מעמד הר סיני. הקושי להישאר יהודים והחשש שיתייאשו
בגלות. כנגדו יש את זכר יציאת מצרים. החשש משאננות ולחילופין אימה מהגויים. כנגדם
יש את מלחמת עמלק ואת הזיכרון של בלק ובלעם. התרעומות שיש לנו לעתים על
הקב"ה, כנגדם יש הזיכרון של מה שהקציפו אבותינו במדבר. על מנת להתחזק באהבת
ישראל ובמניעה מגרימת נזק אחד לשני, יש לנו זיכרון מרים הנביאה.
אחד
מעשרת הזיכרונות שמצויים אנו לזכור הוא זיכרון ירושלים. אלפי שנים התפללו יהודים
"ותחזינה עינינו בשובך לציון". הם עמלו ושימרו את זיכרון תפארתה של
ירושלים כמו גם את זיכרון חורבנה. בתקופות הקשות בגלות, עת היינו עף סף ייאוש,
זיכרון ירושלים זקף מעט את קומתנו ונתן לנו כוח להמשיך ולהתפלל לראות בבניינה.
 |
| עיתון "הארץ" |
על
כן, אין פלא כי בעת שחרור ירושלים היתה תחושה של גאולה של ממש. השבוע פרסמו דברים
שנכתבו בעיתון "הארץ" באותה עת. "הארץ"! נכנסתי לאתר עיתונות
היסטורית, לעיתון "דבר" ו"על המשמר" - נראה כאילו כל העיתונים
חזרו בתשובה באותה עת, ציטוטים מהתנ"ך, ועוד. ניתן לראות קטעים בבלוג שלי.
חלפו
בסך הכל 51 שנה מאז. והנה ירושלים הפכה מסימן לגאולה, לסימן למלחמות. מקוצנזוס
למחלוקת. ישראלים רבים אינם מגיעים לכותל המערבי. עשו סקר קטן בין חבריכם, מתי
בפעם האחרונה ביקרו במקום הקדוש ביותר לעם היהודי?
"אז
יאמרו בגויים..." ואז נאמר "הגדיל ה' לעשות עמנו". מדינה אחר מדינה
ובראשן ארה"ב מכירות בחשיבותה של ירושלים לעם היהודי, וכבירת ישראל, זמן לא
רב לאחר שהאו"ם החליט אחרת (זוכרים את זה בכלל?).
 |
| "הארץ" |
מתפקידנו
לשמר את הנסים העצומים שהיו כאן במלחמת ששת הימים, את ההתלהבות האדירה שהיתה כאן
בעת שחרור הכותל. לא יתכן שהיא תיעלם בסה"כ 50 שנה לאחר מכן. זה כל מה שפעלו
2000 שנה של גלות? התלהבות רגעית של 50 שנה?
פרשת
בחוקותי. "בקומה זקופה". היתה זקיפת קומה ראשונה בעת הכרזת העצמאות,
אולם הקומה הזקופה והאיתנה – שמורה לפרשה שלנו.
אם
אתם עוברים על רש"י בחלק הברכות של פרשת השבוע אינכם שלא להרגיש את ההתלהבות
העצומה שבה הוא מפרש ומתאר את התממשות הברכות. איזה פאתוס! אם הוא התלהב במידה
כזאת, בהיותו בגולה, 1000 שנה לפני הגאולה, מה צריכים לומר אנו, שזכינו לראותה עין
בעין?
 |
| "על המשמר" |
חג שמח לכולנו!
