מה תעדיף אישה, לחיות חיים של ביטחון כלכלי אבל במחיר של להיות פחות אהובה, או להיות חופשיה, גם אם היא צריכה לפרנס את עצמה בדוחק?
בפרשת כי תצא נקבע, כי אם יצאת למלחמה וראית אישה יפת תואר "וחשקת בה", בתנאים מסויימים אתה רשאי לקחת אותה לאישה (ולהעניק לה זכויות מלאות). אבל אם לאחר שהבאת אותה לביתך "לא חפצת בה" (כלשון הכתוב), אל תעשה לה טובה ותשאיר אותה מתוך רחמים. שחרר אותה לנפשה, "ומכור לא תמכרנה בכסף."
ומעניין היחס בין "וחשקת", המהווה התאהבות, שהינה רגש חזק אך זמני, לבין "וחפצת", שהינה רגש של אהבה תמידית ויציבה, גם אם יש בו פחות זיקוקים וטירוף של התאהבות.
קרי, אפילו אם מדובר באישה שהבאת מעם אחר, ויהיה לה קשה להסתגל כנוכריה בארץ זרה, עדיין, אם אתה לא מסוגל להתייחס אליה כאישה אהובה, שחרר אותה ללא תנאי, ותן לה למצוא את אושרה, בלי הטובות שלך.
זו תובנה מדהימה של התורה, שאינה מובנת מאליה אפילו היום, בעידן של פמיניזם, ושחרור האישה ועצמאות כלכלית וכו וכו. חכמת חיים שקיימת אלפי שנים.
