יום שלישי, 28 באפריל 2015

מסר של תקוה

שיתוף
אוסקר שינדלר
רקם ה' (אותיות - מקרה, אבל הרי אין מקריות בעולם...), והיום, יום אחד לפני שאעביר הדרכה על חסיד אומות העולם אוסקר שינדלר (1908–1974), חל יום הולדתו. לרגל החיבור הזה אבקש להקדיש לו פוסט זה.
דרכו של שינדלר החלה, איך נאמר זאת בעדינות, בצורה מעט עקומה. הוא נולד באיזור מורביה (כיום בצ'כיה) כבן הבכור למשפחה בת שני ילדים. אביו יוהנס היה בעל מפעל לייצור מכונות חקלאיות. בילדותו היה שכן של משפחה יהודית שילדיה היו חבריו הטובים ביותר. בשנות ה-30 שינה את מקור פרנסתו מספר פעמים, ויזם מספר עסקים, אך במהרה פשט את הרגל עקב השפל הגדול. בשנת 1935 הוא הצטרף למפלגה הגרמנית הפרו-נאצית והחל לעבוד עבור המודיעין הגרמני. נתפס ונעצר ביולי 1938, הועמד לדין, הורשע בבגידה ונידון למוות, אולם בעקבות הסכם מינכן (ספטמבר 1938) יצא לחופשי. בזכות פעילותו זו למען הרייך, הוענק לו "עיטור הדם", מן העיטורים הנחשבים ביותר בגרמניה הנאצית. בשנת 1939 הצטרף למפלגה הנאצית, מתוך כוונה להבטיח לעצמו מכרזים עסקיים. הוא המשיך לסייע לנאצים בריגול לקראת פלישת הנאצים לצ'כיה במרץ 1939. בזכות נסיעות תכופות לפולין העביר מידע מודיעיני על הצבא הפולני עד סתיו 1940.
מיד לאחר כיבוש פולין הוא ניצל את מעמדו, עבר לפולין והשתלט על שני עסקים של יהודים, סילק אותם במרמה ובאלימות, תוך שהכריח אחד מהם לחתום לו שמכר לו את עסקו עוד לפני 1939 (אחרת העסק היה מולאם). עד כאן התקופה הרעה בחייו של שינדלר. העסיק יהודים שהיו כוח עבודה זול והתעשר.

בשלב מסוים הוא רואה מה הגרמנים מעוללים ליהודים והוא עובר שינוי מהותי.. רעייתו מסייעת לו בכך, יד ביד, וגם היא תזכה בתואר זה. השינוי מתחיל מתוך המפעלים שניהל בקרקוב, ביחס אנושי ליהודים וחמלה גוברת והולכת, עד כדי כך שיצאה שמועה בקרב היהודים, שמי שמגיע למפעל של שינדלר, יישאר בחיים. הוא מרחיב את מפעליו על מנת להעסיק יהודים נוספים. מתוך שאיפה ברורה, להציל את עובדיו, תוך נטילת סיכון חיים.
הוא דאג להערים על הנאצים, להשיג הכרת השלטון במפעליו, לשחד אותם, והשתמש בקשריו על מנת להוביל למימוש מטרתו להצלת יהודים. אולם לא הסתפק בכך. באוקטובר 1943 הוא הסכים תוך סיכון עצמי, הגיע שינדלר לבודפשט והעיד בפני ישראל קסטנר ושמואל שפרינגרמן אודות ההשמדה באושוויץ. בנוסף, הוא צילם ותעד מה שקורה ליהודים והעביר את המידע לארץ ישראל. הוא שימש צינור להעברת  כספים שנשלחו בידי ועד ההצלה בהונגריה.
דף מתוך רשימת שינדלר
אחד ממעשיו ההירואיים ביותר (שאינו מוזכר כלל בסרט "רשימת שינדלר") היה הצלת שני קרונות של יהודים ש"נתקעו" באיזור, לאחר קרוב לשבועיים של נסיעה ברעב. כך הציל כ-100 יהודים שהיו במצב קרוב למוזלמנים (ה"שמן" ביותר שקל 35 ק"ג), והכניס אותם לעבודה במפעלו וכך הציל אותם. את המתים בקרונות הוא דאג להביא לקבורה יהודית הולמת.
העץ של שינדלר, יד ושם, ירושלים
ללא ספק גולת הכותרת של מאמציו היתה העברת מפעליו, על כל עובדיו היהודים, מפולין למחנה ברינליץ שבחבל הסודטים (הרשימה המפורסמת). הנימוק הרשמי היה שכך יש לעשות נוכח התקרבות הצבא האדום לפולין. כאשר חלק מהעובדים שולחו לאושוויץ, הוא שיחד קצינים נאצים כדי שאותם יהודים יועברו מאושוויץ לברינליץ (כ-300 נשים יהודיות), ובכך הציל את חייהם. שינדלר הציל כ-1100 יהודים והפך בכך לאחד מגדולי המצילים.
בשנת 1962 ולאחר המלצות ובקשות מניצוליו מתוך הכרת תודה עמוקה ביותר, החליטה הוועדה להכיר בו כחסיד אומות העולם והזמינה אותו להיות בין הראשונים שיטעו עץ. אולם אז פנה ליד ושם יוליוס וינר, הבן של בעלי המפעל שנגזל על ידי שינדלר, והודיע כי הוא מתכוון לערוך בטקס סקנדל גדול אם כך יעשו. לכן הועדה החליטה ששינדלר לא יטע עץ בטקס הרשמי, אלא רק 5 ימים לאחר מכן, בצינעה. יחלפו עוד למעלה מ-30 שנה עד ששינדלר יוכר כחסיד אומות העולם, ורק בעקבות ההכרה ברעייתו כחסידת אומות העולם. הוא הגיע לבקר 16 פעמים בישראל משנת 1962 ועד פטירתו בשנת 1974. הוא קשר את גורלו בעם היהודי ונקבר בירושלים לבקשתו. אחרי ארונו פסעו בין היתר הניצולים שהציל, בין היתר אנשים דתיים, שנשאו את ארונו, וליוו אותו בפעם הראשונה בחייהם לבית עלמין נוצרי. 
עיתון מעריב, 29.10.74

השאלה כיצד להתייחס לאדם כמו שינדלר הינה מורכבת מאוד משיקולים מהותיים ופרקטיים שאין לי מקום לפרטם כאן. ובעיקר, כיצד להתייחס לאנשים שאינם רק "לבן" אלא יש בחייהם תקופות שחורות. מחד, קהלת כבר אמר שאין צדיק שלא יחטא. ונדיר למצוא אנשים שהם לבן לגמרי, במיוחד בשואה. מאידך, הכרה בנאצים לשעבר עלולה לגרום לזילות במעמד החשוב של חא"ה, ולפגוע ברגשות הנפגעים.

מאידך, שינדלר עבר תהליך אמיתי של חזרה בתשובה, תוך סיכון חיים מתמיד, השקעה של זמן וכסף, טירחה רבה והכל באהבה. ללא ספק המאזן בין טוב לרע מכריע את הכף לטובתו.
              
לא זו בלבד, הוא פעל נגד הזרם, כאשר התנועה באותה תקופה היתה הפוכה. די לנו אם נקרא את ספרו של כריסטופר בראונינג "אנשים רגילים" המתאר איך גדוד של שוטרים במילואים (ולא נוער משולהב או חיילי ס"ס) עובר תהליך הפוך והופך תוך פרק זמן של כמה חודשים לחיות טרף.

הבחירה בשינדלר יש בה מסר משולב, הן תשובה ניצחית לכל הטענות כי לא היתה ברירה לגרמנים אלא לנהוג כפי שנהגו, אולם מעבר לכך, מסר גדול של תקווה ואפשרות לתיקון – המסר של פסח שני, שיחול בשבוע הבא 

ולאחר סיום, נדמה לי ששינדלר היה נח המודרני. 
"יש *מרבותינו* שדרשו אותי לשבח, ויש - שדרשו אותו לגנאי", כך אומר רש"י. 
ואמרו מי שאמרו - ש*רבותינו*, דרשו אותו לשבח..
יש למדוד אותו על פי דורו. על פי נסיבותיו. ואז התמונה נראית די ברורה.