שיתוף
חוּטִים דְּקִּיקִים / שי שגב
חוּטִים דְּקִּיקִים נוֹבְעִים מִלִּבִּי,
הַתָּלוּי וְעוֹמֵד עַל בְּלִימָה;
פּוֹלְחִים חֲרִירִים עֲדִינִים מִקִּרְבִּי,
מְגַשְּׁשִׁים אֶת דַּרְכָּם כְּסוּמָא.
מִתְקַדְּמִים בַּחֲשָׁשׁ בִּנְתִיבִים אֲפֵלִים,
מְבַקְּשִׁים אֲחִיזָה בְּלִבּך;
בְּרֻבָּם הַגָּדוֹל נוֹשְׁרִים, חָלָלִים,
מִעוּטָם מֵשַּׁחֵר לְפִתְחך.
נוֹקְשִׁים הֵם בַּלָאט, מְחַפְּשִׂים עֲגִינָה,
בְּזִיזִים שֶׁל קִרְבָה עֲדִינָה.
בִּתְחִנָּה הֵם תָּרִים אַחַר מְעַט הֲבָנָה,
מְבַקְּשִׁים הֲכָלָה, אֱמוּנָה.
נוֹפְלִים הֵם שְׁדוּדִים מִמַּבָּט שֶׁל סָפֵק,
מִתְּנוּעָה מְהִירָה שֶׁל בִּטּוּל;
מִלָּה שֶׁל דְּחִיָּה, וְהַכֹּל מִתִּנָּתֵק,
עוֹד אֶבֶן מוּנַחַת, עוֹד גְּבוּל.
גֵּאוּת וְגַם שֵׁפֶל זְרִיחָה וּשְׁקִיעָה,
יוֹצְאִים מֵיתָרִים בִּתְנוּעָה;
לִבְנוֹת גְּשָׁרִים מְלֵאִים הֵם תִּקְוָה,
מִתְנַפְּצִים בִּתְחוּשַׁת אַכְזָבָה.
כָּל יוֹם שֶׁחוֹלֵף מַפְקִיעַ מֵיתָר,
עוֹד גֶּשֶׁר נִשְׂרַף, עוֹד קֶשֶׁר מוּתָּר;
וְשׁוּב הַתְּמִיהָה – כַּמָּה עוֹד אֶפְשָׁר,
כַּמָּה סֵבֶל וְכוֹחַ, כַּמָּה זְמַן עוֹד נוֹתַר
