בימים שבהם סוגיות דתיות שונות עולות על השולחן והיהדות נמצאת מותקפת מכיוונים שונים, אחת מ"נקודות האור" היא זוג צעיר שמביא לדעתי כבוד למגזר, בְּמָקוֹם שאולי עשוי לעורר תמיהות, אבל דווקא מהמקום הזה ובמיוחד בהשוואה למתמודדים האחרים, הזוג עקיבא וענהאל מציגים משהו יפה, טהור, נקי, מציגים זוג דתי וצעיר שמחד גיסא מעורה בחיים, מתמודד, "כמו כולם" אבל מאידך לא כמו כולם, דבק באמונתו ולא עושה קיצורי דרך. להבדיל (או: בשינויים המחוייבים), כמו יוסף, שלמרות שכלפי חוץ נהג במינהגי מצרים, דיבר בשפתם ולבש את לבושם, הוא עדיין לא התבייש באמונתו ובמקורו, ושם שמיים היה שגור בפיו ונשמר מכל רע.
הנושא של עקיבא וענהאל ועל השתתפות של ציבור דתי לאומי באירועי בידור, תרבות, משחקים (ככל שהדבר מותר ואפשרי מבחינה הלכתית "יבשה" עדיין מתעוררת שאלת הראוי) מעורר שאלות נוספות, וקצרה היריעה. האייטם הזה היה חשוב לי כדי לעמוד על נקודה אחת יפה – והיא קשר הזוגיות שלהם, אותו הם ממחישים לעיני כל ישראל.
אפשר לקרוא על זה ספרים שלמים, אפשר לשמוע הרצאות רבות ועצות "עשה ולא תעשה", ואפשר פשוט לראות הדגמה בשידור חי. לפחות אותי באופן אישי מחמם את הלב לראות כיצד הם עונים להגדרה הקבלית של אהבה - "שניים שהם אחד" - "השתוות הצורה":
1. באופן בלתי פוסק הם מרעיפים אהבה והעצמה זה על זו ולהיפך. בשלבים מסוימים, מרחוק (למביט מהצד) זה נראה קצת מוגזם, אולם האמת היא שכל אחד מאיתנו זקוק לזרם קבוע של אהבה ועידוד ועבורם, זה לא מוגזם.
2. כל אחד נותן מהם את הנשמה ואת המקסימום שהוא יכול עבור המשימה - שהינה משימה משותפת. היום זה משימות מצחיקות במשחק, ומחר זו המשימה להקים משפחה, לחנך את הילדים, ועוד. כל אחד מבני הזוג נותן את המקסימום, בשמחה, כאשר הוא רואה שגם האחר עושה כן.
3. הם אינם מטיחים ביקורת זה בזו. ואם כבר יש ביקורת, אחד מבקר את עצמו ולא את האחר. זה לא שהם מתאפקים מלבקר, הם פשוט לא רואים מקום לעשות כן.
וכאן חשוב לי לומר את הדברים הבאים: לעתים מתפתח "משחק" אצל זוגות מסוימים, בעיקר צעירים, של "צחוקים" וירידות הדדיות. וכפי שאנו יודעים, בכל צחוק גרעין אמת, ולעתים מדברים קטנים נהיים דברים גדולים, ומה שמתחיל מצחוקים הופך לפגיעות בשלב מאוחר יותר. יש לעשות את המקסימום להימנע מזה.
4. ובהמשך לכך, כאשר הם מסיימים משימה, כל אחד מייחס את ההצלחה לשני, ולא לעצמו.
5. למרות שהמשימה דוחקת, ושניהם רוצים להצליח, הם נותנים זה לזו את התחושה שהאחר/ת יותר חשוב מהמשימה.
6. כשמדובר במשחק כזה, שבו יש לחץ, ותחרות, ולחץ גורם למתח, ולכעסים, למרות כל זאת, גם אם יש לחצים וכעסים, הם לא מפנים אותם אחד/ת על השני/ה, אלא על המשימה או על גורמים חיצוניים. ממש כמו שיד שמאל לא מאשימה את יד ימין.
7. אני מניח שגם העובדה שעקיבא שומר את לשונו וחושב לפני שהוא מדבר, לא מזיקה לזוגיות שלהם.
אני מאחל לכל עם ישראל זוגיות כזאת, חברים!
