לבנית חולמנית / שי שגבעמדה לה ליבנית,
בקרן זווית;
שפתיה נוגעות,
בשקיקה הן גומעות.
שעות של עמל,
בחיפוש הגוזל,
שנסחף מהחוף,
ונעלם מהנוף;
ירח מלא,
ולב מתמלא,
בציפיה לאהוּב,
ללילה רטוב;
ירח בודד,
לחברה מארח;
עוד מעט הוא נודד,
וממנה בורח;
הים הרוגע,
מלטף ונוגע,
וליבה השופע,
כמעט מתפקע;
חוויה של קדרוּת,
כמהה להוֹרוּת;
נשמתה אפלה,
מלאה בתפילה;
מצפה לחסידה,
בקרוב מופיעה;
ותביא האוצר,
תאמץ אל זרועה.
משב רוח קל,
נגע במקורה;
והים הכחלחל,
שלח פנינים של אורה.
פקחה את עיניה,
וליבה הרחיב;
האירה פניה,
בחיוך יציב;
"הו לבנית,
טיפשה, חולמנית,
מוחך הקודח,
מוכת הירח..."
סנטה בעצמה,
- היא רק חלמה...
שקטה ובטוחה,
המשיכה לשתות;
נתמלאה בשמחה,
ועוד דג לשלות;
חיכתה עוד דקה,
והרימה כנף,
חזרה ללהקה
... עוד לילה חלף!
השיר הזה הוא למעשה פרי תגובות הקוראים; לפני זמן מה העליתי את הציור לפייס ושאלתי את החברים מה לדעתם הסיפור מאחרי התמונה. קיבצתי את התגובות שקיבלתי, ומהן יצא השיר :)
הציור עצמו על בד 50 על 70, צבעים אקריליים, בשילוב טכניקה מיוחדת של צבעי פנדה מותך, שיוצר מראה עשיר ותלת מימד של הנוצות, המקור והירח.
