נצרבת בנשמתי

נצרבת בגופי,

כמו הלייזר שצרב את התקליטור,

נצרבת בעורי,

כמו השמש שצרבה באור

נצרבת בוורידיי,

ובדמי, הזורם הלוך וחזור

נצרבת במוחי

ובמחשבותיי פנים ואחור

נצרבת בליבי,

נחקקת בו מני אז, ומדור לדור

* * * * * * 

חושב על פארך,

וסומק עולה לי בלחיים;

שומע על הדּרֶך,

וזרם עובר לי באוזניים;

רואה את יופייך,

ודמעה מבצבצת בעיניים;

הוגה את שמך,

ורעד עובר לי בשפתיים;

ומייחל לשוב ולחון את עפרך,

הו, ירושלים!

נכתב לכבוד ירושלים עיר הקודש, עיר הבירה של העם היהודי לדורותיו, לנצח נצחים.