להיות מאוהב

להיות מאוהב

שי שגב

בוא חבר ושב בקרבה,

אדבר איתך על אהבה.

ואמסור לך דברים של זהב,

על פירוש המושג "להיות מאוהב".

ואם שאלה זו נשאל,

כדאי שנפשפש קצת בדברי חז"ל,

ועל מנת להעמיק הסברה,

נראה מה שכתוב בתורה.

וכך נכתבו בספר "דברים",

שלושה עניינים פשוטים וברורים,

שלוש דרגות מהקל לכבד,

אותן בשיר זה, עתה נעבד:

הראשונה: "בכל מאודך"

במלים אחרות – בכל כספך,

ואפילו אם תיתן את כל הונך

בעבור אהבתך

גדולה הימנה: "בכל נפשך"

והיא כמובן למסור את חייך,

לשם כך להתגבר על כל פחד,

כיון שאין לנו חיים, אם איננו יחד.

שתי אלה דרגות חשובות,

ועל אהבה, לעתים מעידות,

אך לעתים, יש כאלה שלנהוג כך בוחרים,

שלא מאהבה, אלא מטעמים אחרים.

העליונה: "בכל לבבך",

הדורשת את כל רגשותיך,

הממלאת את כל מחשבותיך,

והחודרת לתוך עצמותיך.

כאשר האהבה תפסה פיקוד,

כאשר היא מכניסה אותך למלכוד,

כאשר אתה זקוק לשחרור,

הרי אתה – מאוהב, זה ברור.

אם להיות מאוהב, לך נחוץ,

דבר ראשון – הַשֶכֶל בחוץ...

לכן, פתגם ידוע בפי האנשים,

כי מאוהבים – הם אנשים שוטים.

ואם את החכמים תשאל

ולא על דרך משל,

האם להיות מאוהב, אם אַל
ישיבו לך בזה הכלל:
עשה כן, אם לשאת בתוצאות אתה מסוגל, 

אחרת, הותר זאת לבעלי האידיאל...

* * *

דברים אלה, אני כותב ביום השואה דווקא, ובסמוך ליום הזיכרון. בימים אלה מציינים אנו אנשים שמסרו את נפשם למען עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. אנשים שהלכו למיתה בעבור יהדותם ואמונתם. אנשים שסיכנו את חייהם בשדה הקרב. חלוצים שמכרו את ביתם עלו לארץ והפריחו את השממה. לכבודם ולזכרם, כתבתי את המאמר הבא.

אחת השאלות הנצחיות, שעליה יש כמעט אינספור תשובות, ואין אף תשובה מקיפה, הינה מה זאת אהבה. וצמודה אליה השאלה – מה זה להיות מאוהב. השורש א.ה.ב משמש בעניינים רבים, אבל להיות מאוהב זה משהו הרבה יותר ספציפי, בעל אלמנט רומנטי, אבל לאו דווקא בין בני זוג. להיות מאוהב, הכוונה להיות נשלט על ידי רגש של אהבה. לא האדם הוא המחליט כיצד לאהוב, מתי ועד איזה גבול, אלא האהבה היא המנהלת את האדם ומשתלטת עליו.

התורה מלמדת אותנו מהי הדרגה הטוטאלית של להיות מאוהב – "בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך". באותו מקום היא מתייחסת לאהבת האדם את האלוקים. אבל ממנה ניתן ללמוד מהי ההגדרה הגבוהה והקיצונית ביותר של האהבה. נלך מהמדרגה התחתונה אל העליונה:

בכל מאודך: הכוונה היא שאדם יביע את האהבה שלו בממון, עד לדרגה שיהיה מוכן לתת את כל הונו בעד אהבתו. אם מדובר באהבה של אישה, יהיה מוכן לסכן את כספו, או לתת אותו בפועל בעבור אהבתו. היא תהיה מוכנה לעזוב את מקום עבודתה, לימודיה, ללכת אחרי בן זוגה עד קצת העולם. היא תעבוד בבית ותוותר על קריירה, כדי שבעלה יצליח ויעלה. הוא יהיה מוכן לתת את כל הונו בעד פרוייקט/סטרט-אפ שהוא מאמין בו וכו'. אם בן או בת הזוג חולים, הם יסעו עד קצה העולם וישלמו כל הון בשביל הסיכוי הקטן ביותר שהטיפול הרפואי יצליח. 

יש האומרים כי "בכל מאודך" אינו מתייחס לכסף, אלא לתאווה. לרצון. לאהוב בכל התאווה, החום, היצרים, ההתלהבות - לרצות לטפס מעלה מעלה.

כמובן שמדובר במדרגה מאוד מאוד גבוהה של אהבה. הכסף והרכוש חשוב למרבית האנשים מאוד, ואין הם מוותרים עליו בקלות. עם זאת, עדיין אין הרכוש בגדר ה"אני" של האדם, אלא משהו חיצוני לו. כמו שאומרים, כסף בא וכסף הולך. ובמיוחד לגבי תאווה, היא נחשבת כדבר רגעי, כרגש ברמה מאוד גבוהה, אולם הוא אינו יכול להימשך לפרק זמן. לכן, מדובר בדרגה הנמוכה יותר של אהבה.

בכל נפשך: הכוונה היא שאדם יהיה מוכן לסכן את חייו או אפילו למסור אותם בפועל תמורת אהבתו או תמורת עקרונות שהוא מאמין בהם בכל נפשו. אם יראה כי מחייבים אותו לעבור עבירה חמורה ביותר, כמו לעבוד אלילים, הוא יהיה מוכן למות ולא יעשה כן. אם היא תראה, כי פושעים תוקפים את בעלה או את ילדיה, היא תזנק עליהם על מנת להצילם, אפילו אם אין בכך שום היגיון וקיים סיכוי שגם היא תמות. חייל המסכן את חייו תמורת אזרחים שכלל אינם מכירים אותו ויתכן שאפילו מתנגדים לשירותו באותו מקום, העושה כן מתוך אהבת המולדת, עם ישראל או חבריו ליחידה.

כמובן שמדובר בדרגה הרבה הרבה יותר גבוהה. אולם עדיין אין זו הדרגה הגבוהה ביותר, וזאת משני נימוקים. הנימוק הראשון הוא שלמות, מתים פעם אחת. זה יכול לבוא מתוך מקום של התרגשות גדולה מאוד, דחף רגעי או הצטברות של נסיבות שמובילה לכך.

הנימוק השני נכון גם לדרגה הנמוכה ביותר – אנשים עלולים למסור את כספם או את נפשם, שלא מתוך רגש של אהבה. למשל – אדם אמור לשלם כספים רבים משיקולים של רחמים על אדם חולה, רצון בפרסום, מוסריות וכדומה, אולם לא מתוך אהבה. והוא הדין כאשר מדובר במסירות נפש. לעתים הדבר נעשה שלא מתוך אהבה, אלא אולי אפילו מתוך כעס, נקמה, רצון להסתכן ולהוכיח עליונות, וכדומה. במלים אחרות, נתינת הממון והנפש, עשויים להעיד על אהבה, ומהווים סממנים חזקים ביותר לאהבה, מכיוון שאדם מאוהב יתן את ממונו ואת נפשו, ביחס ישר למידת אהבתו; אולם מאידך, אין זה הכרחי שמי שנוהג בהתאם לכך הוא אוהב או מאוהב דווקא.

בכל לבבך: הדרגה העליונה ביותר של אהבה הינה אהבה עם כל הרגש, קרי שהרגש היחיד הממלא את האדם [והאדם, כידוע הוא הרגש, או מה שהוא מרגיש, ולא השכל, אולם לכך יש לייחד דיון נפרד] הוא רגש של אהבה. פתגם ידוע אומר, שהאדם נמצא היכן שמחשבותיו נמצאות. האוהב נמצא כל היום עם האהוב שלו. חושב עליו ללא הרף – מה עושה אהובי כעת? מה היה אומר? כיצד היה נוהג? וכדומה. מחכה כל היום לפגוש אותו, לראותו, להרגיש אותו. אדם האוהב את לימוד התורה מקיים "והגית בו יומם ולילה". אם הוא אוהב את הפרוייקט שבו הוא עסוק, הוא הולך לישון איתו, חולם עליו וקם איתו בבוקר. וכדומה.

ולא זו בלבד, אלא שבאותו מקום של אהבה לא נמצא רגש אחר. לעתים במקום שבו נמצאת אהבה, נמצאים גם רגשות אחרים, כמו רצון לשליטה, קנאה, כעסים כאלה ואחרים, פגיעה ועוד. אהבה עם כל הלב, משמעה שהרגש העיקרי אם לא היחיד כלפי מושא האהבה, הוא אהבה. אדם יכול לעבוד בעבודה אחת, ולחלום על אחרת. אישה יכולה להיות עם בעלה, ולחשוב על אדם אחר או לרצות להרגיש אדם אחר, וכו'. מסיבות אלה, הדרגה הגבוהה ביותר של המאוהב היא ברמת הלב/הרגש והמחשבות.

אין היגיון באהבה: האהבה דורשת את רגשותיו של האדם ולא את מוחו. ועל כן אין היגיון בכך שאדם יתן את כל הון ביתו, ודאי לא את חייו או את ליבו בעבור אדם אחר או נושא אחר ויוותר עירום ועריה, פגוע. לכן אומר שלמה המלך, כבר על הדרגה הנמוכה: "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, בוז יבוזו לו" – מכיוון שהוא טיפש... אבל מאידך יש כאלה שיהיו מוכנים לתת הכל על מנת להרגיש רגש כזה.

סכנה נוספת ברגש הזה, של להיות מאוהב, מעבר לאיבוד ההיגיון, הינו שהוא עלול להתהפך ב-180 מעלות. כאשר אדם מאוהב, ואינו מצליח לממש את אהבתו, או שהוא סובל אכזבה קשה, אותו רגש של אהבה עלול להפוך לרגש של שנאה, נקמה – ובאותן עוצמות. ועל כך נאמר: "עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה..."

ויש עוד הרבה מה לומר בנדון.