יום רביעי, 16 בפברואר 2011

שבירת הלוחות ושבירת הכלים

שיתוף

הקבלה, בעקבותיה החסידות ואף גישות טיפוליות שבימינו, מבחינות בין "אורות" לבין "כלים". בטרמינולוגיה טיפולית ניתן לומר, כי "אורות" מייצגים שפע העומד לרשותנו. בהקשר גבוה יותר, משמע – מידע, נתונים, ובלועזית data. בהקשר ארצי יותר, "אורות" מייצגים שפע חומרי ופיזי, רווחה וכדומה – ובאופן כללי, חומר גלם. "כלים" מייצגים את הכוחות השונים באמצעותם ניתן לנצל/לממש את האורות לצרכים ספציפיים.

כאשר אנו מבקשים לסייע לאדם, בתהליך טיפולי, של ייעוץ, אימון, חניכה וכדומה, למלא לו חסר הקיים בו - אחת ההבחנות הבסיסיות שיש לעשות הינה האם החסר בא לידי ביטוי באורות, או שהחסר בא לידי ביטוי בכלים. אם החסר הוא באורות, בדרך כלל יש להפנות לגורמים המתאימים היכולים להעניק את האורות. כאשר החסר הוא בכלים, כוחו של המטפל ויכולת העזרה שלו, הרבה יותר משמעותית.

דוגמא קלאסית להבחנה בין אורות לבין כלים ולחשיבותה: כאשר עניין לנו באדם המכור לסיגריות, למשל, או לשוקולד – ברוב המקרים לא יעזור מאומה אם נציף אותו בסטטיסטיקות על הסיכוי לחלות בסרטן [עישון] או ללקות במחלת לב [עודף סוכר]; מן הסתם כבר דאגו ליידע אותו בכל הסכנות. אדרבה – כל תוספת של מידע רק תרגיז אותם ותגרום להם רע, רגשות אשמה ותסכול. אנשים כאלה זקוקים לכלים להתמודד, ולא למידע נוסף. והוא הדין במקרים רבים אחרים כאשר הבעיה אינה בידיעה על ה"מה", אלא בחוסר כלים ל"איך". במצבים רבים לא רק שמידע לא מועיל, אלא רק מזיק, והחכמה היא יותר מה לא לומר, מאשר מה כן לומר. דוגמה נוספת – האם לתת סיגריה לאדם מעשן? האם לסייע בכסף למכור לסמים המנסה לשכנע אתכם שאין לו כסף להאכיל את הילדים? האם לתת מתנה לילד העקשן?

באופן כללי, תכליתה של הקניית כלים היא סיוע לאדם הזקוק לעזרה להפוך בעצמו ל"כלי" המסוגל לקבל את האור ולעבד אותו – לעשות את השינוי לו הוא זקוק. הסיוע יוצר גשר בין האורות לבין הכלים. יצירת הכלי משמעה בדרך כלל יצירת והקניית כוח הרצון לבצע את השינוי והתיקון. ישנם סוגים שונים של כלים כאשר כאמור לכולם תכלית דומה. דוגמאות:

אהבה, הכלה: הסוג הראשון של הכלים הוא תמיכה רגשית, הקשבה, הכלת הכאב והקושי של האחר, מתן אפשרות לפריקת התסכול – כל אלה מאפשרים לעתים להסיר התנגדויות שונות ולאפשר את ביצוע השינוי.

העצמה, אמונה: כל אלה מפנים את המטופל לצדדים החיוביים שבו, צדדים שהוא זנח מסיבות כאלה ואחרות, ומעניקים לו את הכוח והאמונה בעצמו, לבצע את השינוי.

כעס, תסכול, זעם, הלם: לעתים הרצון לשינוי יבוא ממקום של כעס. לעתים המטפל צריך לגרום למטופל לזעם וכעס על המקום בו הוא נמצא. פעולה כזאת מסוכנת ביותר שכן היא גורמת לכך שהמטופל יוצא משליטה – יוצא מעצמו ואז מקבל את הכוחות להיות מה שבעצם הוא אינו [אולם היה רוצה להיות].

יראה: לעתים הכלי הוא דווקא הפחד מהתוצאות.

כלים הם אפוא כוחות הנפש. כוחות המעוגנים בעיקר ברגש וחוויה. וכפי שאתם ודאי כבר הבנתם, לאחר שזיהינו שהבעיה הינה חוסר בכלים – עדיין צריך להבין היטב מהו הכלי החסר. יש אדם שזקוק יותר מכל להעצמה וביטחון עצמי, ואילו יצירת כעס ותסכול, רק תפיל אותו, כי ממילא הוא כועס על עצמו. יש אדם הזקוק ליצירת "דרייב" ממקום של אתגר, ואילו "הכלה" ואהבה רק תאפשר ותיתן לו הצדקה להישאר במקום בו הוא נמצא. והחשש הגדול ביותר, כמובן הוא משבירת הכלים.

שבירת הכלים הינה מצב, בו יחס לא נכון אל המטופל [או אל הילד המחונך וכדומה] גורמת לשבור גם את מעט הכלים שהוא פיתח בעצמו. קרי – להרוס לו לחלוטין את מעט הביטחון העצמי שנותר בו; לגרום לו להסיק סופית שאין אף אדם בעולם שאוהב אותו [פיתוח מחלות רדיפה למיניהן] וכדומה.

אבל, לעתים, רחוקות מאוד, ובידיים מאוד נאמנות - דווקא שבירתו של הכלי היא תיקונו. דווקא שבירת הכלים [הלא מתוקנים והלא טובים] הינה הפתרון היחיד שיוביל ליצירת כלי חדש ["לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי]. כאשר בוחרים בדרך זו כאמור, נכנסים למקום של בלתי נודע וצריך הרבה מאוד סיעתא דשמיא [עזרה משמיים], שאחרי השבירה יבוא גם מהלך של תיקון.

ועתה נחזור לפרשה שנקרא השבוע בבית הכנסת, פרשת כי תישא, הדנה בחטא עגל הזהב: בני ישראל מחד מקבלים אורות עצומים, מעמד הר סיני; ומאידך חלק מהם יוצרים את עגל הזהב וסוגדים לו. בטרמינולוגיה של אורות וכלים ניתן לראות כאן מהלך כפול [הדברים הבאים הם אינטרפרטציה שלי, ואני מוכן לקבל כל ביקורת]: התורה מתארת את האותיות, כאותיות פורחות באוויר, כאש לבנה. האותיות מסמלות את הידע, האורות, התורה, האור האלוקי שהקב"ה מעניק למשה, על מנת שיעביר אותו לעם ישראל.

לוחות הברית היו מחד אף הם אורות [המכלול של התוכן והצורה כפי שניתן לעם ישראל], אולם ביחס לאותיות שעליהם, הם היו הכלי האלוקי שהכיל את האורות העליונות – את האותיות. 
ובמישור מול בני ישראל – אלה היו כמובן אמורים ליצור לעצמם כלים על מנת לקבל את האורות האלה, את המידע הזה, את המכתב שקיבל משה מאלוקים והיה אמור להעביר לעם ישראל.

משה יורד מהר סיני, ורואה את המצב- הוא רואה, למעשה, שבמהלך ארבעים הימים בהם שהה על הר סיני, בני ישראל לא פתחו כלים מספיקים על מנת לקבל את התורה. היה "מתן" תורה, אולם לא היו כלים ל"קבלת התורה". ואז משה עושה מעשה של שבירת הלוחות – היא למעשה ביטוי של שבירת הכלים לקבלת האור, והאותיות פרחו באוויר. וזאת מכיוון שאור על מי שאינו כלי לקבלו – הופך מסם החיים לסם המוות. על פי חז"ל, אגב, משה אמנם שבר את הלוחות, אולם הלוחות כבר היו למעשה שבורים. מאמר חז"ל אומר שהלוחות היו כבדים – באותו רגע שהאורות לא משתלבים עם הכלים, הכלים אינם ממלאים את ייעודם וגורמים להכבדה מיותרת [ודברים אלה יש ליישם בשינויים המחוייבים בגישה הטיפולית].

שבירת הכלים, דווקא לעיני עם ישראל [כפי שמדגיש זאת משה בספר דברים] יצרה הלם עצום בעם ישראל. צער. תחושת אבדן. תחושת החטאה והחמצה. תחושות אלה הביאו לשבירה. שבירת הלוחות הביאו לשבירת כלים אצל עם ישראל. אולם שבירת כלים זו היוותה גם שבירה של כלים לא טובים. היא פתחה את הפתח ליצירת כלים אחרים לקבלת האור האלוקי של הלוחות. בפעם השניה שעלה משה לקבל את לוחות הברית – עם ישראל היה מוכן. ועל כן אומרים חז"ל – שמשה שבר את הלוחות מעצמו, וקיבל על כך אישור אלוקי: "יישר כוחך ששברת".