יום שבת, 25 בספטמבר 2010

מבחן האהבה (שם זמני) - סיפור קבלי בהמשכים. פרק ראשון: השאלה המכריעה

שיתוף
מחיאות כפיים סוערות. קריאות "הידד!!" נשמעו מכל עבר. אין ספק, בשבילם, דוד הוא נסיך אמיתי, אי אפשר לקחת את זה ממנו.
שקט השתרר באולם. עיני הכל פנו לרחל. האם די לה בכל המבחנים הקשים שהעבירה את דוד בשבועות האחרונים, או שיש לה עוד שאלה.
דוד עמד זקוף, ממתין למוצא פיה של הנסיכה. מימינה ישבו הוריה, המלך והמלכה, מלאי פליאה עד כמה ניתן להקריב בעבור האהבה. בליבם תפילה חרישית, שדוד לא יישבר, וימשיך עד שהנסיכה תיעתר להינשא לו.
אין פלא שדוד כבש את לב הקהל הרב שגדש את הטירה. דוד היה יפה תואר, חכם ושנון. שמו הלך לפניו כאיש מלא חמלה, לוחם בעוולות. המבחנים הרבים שעבר גם הוכיחו שיש לו אומץ לב בלתי רגיל. יום אחרי יום הופיעו עוד ועוד תושבים לצפות במחזה המדהים, איך דוד מוכן לעבור עוד ועוד מבחן, עד שאהבתו תיקבע בליבה של הנסיכה היפה.
בין כל אלה הופיעו בחצר המלכותית נשים יפות תואר מכל רחבי הממלכה, ממתינות בכיליון עיניים, כי דוד יוותר על המשך התחרות, יתייאש מלהוכיח לנסיכה עד כמה רבה אהבתו אליה, ואז, כמוצאות שלל רב, הן תילחמנה על ליבו.
כמה שניות של שקט... רחל מישירה את עיניה אל דוד, מביטה בו את המבט הזה, שכבש את ליבו מאז הפעם הראשונה בה ראתה אותו, ואמרה:
דוד היקר, אתה אדם מרשים, אין כל ספק. אף אחד לא הצליח לעבור מבחנים כמו שאתה עברת בהצלחה רבה. הוכחת אומץ לב בלתי רגיל, נחישות ודבקות במטרה. הוכחת, כי אתה אביר אמיתי, ועקרונות המוסר שלך עמדו לך גם בעת לחץ. ומהתשובות שלך מהיום, הוכחת גם כי אתה חכם ונבון. לכאורה, כל אישה רק תחכה להזדמנות להתמסר לידיך.
אולם, רגע לפני שאפקיד את ליבי בידיך, אני חייבת לדעת, וזוהי שאלתי האחרונה.
אם איעתר להינשא לך, אתה תקבל כמה מתנות יקרות מפז.
המתנה הראשונה, אתה תהפוך להיות הנסיך של הממלכה. לאחר פטירתו של אבי, אתה תזכה להיות מלך ישראל. זהו כוח אדיר. מניין לי שלא כוח זה הוא הגורם לך לעשות מאמצים כבירים כאלה לזכות בי?
המהום קולות נשמע באולם. שאלה קשה ביותר. וכי האם רע זה לרצות להיות מלך ישראל? האם לא ברור כי מדובר ב”עסקת חבילה"? מדוע כל כך נורא שלב ישים עיניו גם לכתר?
המתנה השניה שתקבל ממני, היא פרי בטן. אני אשא ברחמי את ילדיך. הבן הבכור שלך יהפוך להיות מלך ביום מן הימים. מניין לי שלא תקווה זו, היא שנתנה לך את הנחישות להמשיך במסכת מבחנים אלה עד הסוף?
עתה גם המלך והמלכה החלו לנוע בכיסאם באי נוחות. נו באמת, חשבו לעצמם, מה את רוצה, רחל? מה רע בכך שהנסיך יפה התואר הזה מבקש להינשא בכדי להביא יורשים לעולם? האם את לא רוצה בזה? האם את מעדיפה אבא אחר לילדים שלך?
אולם רחל התעלמה מכל אלה, הישירה את עיניה ללב. המתח שבר שיאים, דומה שאפשר היה לחתוך את האווירה בסכין. רחל המשיכה, תוך שהיא מתמקדת בלב, ורק בו:
המתנה השלישית שתקבל, הינה הלב שלי. אתה יודע היטב, לב, כמה נסיכים רצו בי, כמה מסרו את נפשם, כמה אהבו אותי. אולם ליבי זך ונקי. מעודי לא התאהבתי באף גבר. המתנה השלישית שתקבל, ובעיניי היא החשובה ביותר, הינה ליבי – אהבת אמת ומסירות אין קץ. ובהנחה שגם אתה באמת אוהב אותי, והיית נישא לי, גם אלמלא הייתי נסיכה, ואף אילו לא יכולתי לשאת ברחמי את ילדך, שאלה לי אליך, בטרם אתן את החלטתי - - - מניין לי שאהבתך זו אליי תישאר בך לעד? מניין לי, כי לאחר שתקבל את הממלכה, לא תהיה כל כך עסוק, עד כי תשכח לשאול לשלומי מדי פעם? מניין לי, כי לאחר שאביא לך יורש, לא תקדיש את חייך עבורו, ואהבתך אלי לא תפנה את מקומה לאהבתו? ומניין לי שתמשיך לאהוב אותי גם כשעורי לא יהיה מתוח, שערי יחסר את הברק, וקמטי זקנה יופיעו על שפתיי?
רחל סיימה את שאלתה, והעיניים הופנו לדוד.
דוד, שעמד כל העת והקשיב בקשב רב לשאלתה של הנסיכה, בעיניים אוהבות ומבט מחייך ומלא רוך, פתח את פיו, והשיב....