הנחיית מעגלי שיח במסעות, בהשראת "ארבעת המינים" של חג הסוכות

 

הנחיית מעגלי שיח במסעות, בהשראת "ארבעת המינים" של חג הסוכות

  ד"ר שי שגב

 

הנחיית מעגלי שיח: עקרונות

הנחיית מעגל שיח היא תהליך שמטרתו ליצור סביבה בטוחה ומוצלחת לדיאלוג פתוח ומועיל בין אנשים תוך עידוד יצירתיות. מטרת המעגל עשויה להשתנות בהתאם לבחירת המנחה, למשל: לימוד בדרך של דיון, אוורור רגשות, שיתוף, יצירת מוטיווציה, גיבוש הקבוצה ועוד.

הערכים עליהם נשען מעגל השיח:

א.      כבוד הדדי

ב.      הקשבה ומתן זכות ביטוי

ג.       סובלנות לדעות שונות.

העקרונות היסודיים של הנחיית מעגל שיח הינם:

א.      הקשבה פעילה של המנחה: המנחה צריך לתת לכל משתתף במעגל הזדמנות לדבר ולהביע את עצמו. המנחה אמור להקשיב לדברים הנאמרים, להבין את הרקע והרגשות הקשורים אליהם, להגיב לדבריו ובמידת הצורך לפתח את השיח מול הדובר. גם "תודה על השיתוף" עשויה להיות בזמנים המתאימים תגובה מתאימה וטובה.

ב.      כבוד: תפקידו של המנחה ליצור סביבה בטוחה ונוחה לשיתוף, שבה כל אחד מהמשתתפים מרגיש מוערך ושווה. על המנחה לכבד את כל המשתתפים במעגל, גם אם הדעות שהם מביעים שונות מדעותיו של המנחה. על המנחה להיזהר משיפוטיות. המנחה צריך להיזהר מתגובות ציניות, או מווכחנות, גם אם הדובר נוהג בצורה המצדיקה זאת כביכול.

ג.       פתיחות לדעות שונות: המנחה צריך בשאלותיו ובפניותיו לקבוצה, לעודד את המשתתפים להביע את דעותיהם ותפיסותיהם האישיות. הדבר יעשיר את הדיון וייצור מרחבים חדשים לתובנות ולמידה פעילה. 

ד.      ניהול זמן ותהליך: המנחה צריך לתמרן בין הצורך לאפשר לכל דובר לומר את דבריו עד תומם, לבין הצורך להקפיד על מסגרת זמנים של השיח. ניהול הזמן צריך להיות כך שלכל אחד במעגל תהיה אפשרות לדבר, לפחות פעם אחת, ובמקביל – להשתדל למנוע אריכות מיותרת שתגרום להתיש את המשתתפים. בעיקרו של דבר – תמיד למול עיני המנחה צריכה להיות מטרת המעגל וניהול הזמן הוא אחד הכלים שאמור לאפשר לו זאת. מבחינת ניהול התהליך, המנחה חייב לוודא שכללי המעגל נשמרים: שמירה על כבוד של המשתתפים, הקשבה, בלי ציניות, לכל אחד הזכות לומר את דעתו. כולם שווים במעגל. וכו'.

ה.      סיכום והפנמה: המנחה צריך לסכם את הדיון בסוף המעגל על מנת שיוודא הבנה משותפת של המסרים העיקריים וההסכמים ביקש להעביר במעגל, או אלה שהושגו במעגל (תלוי במטרתו) שנעשו. ראוי שסיכום זה ייעשה כבר בתום המעגל, ובמקרים המתאימים יש ללוות את הסיכום בעל פה, בסיכום כתוב שיישלח למשתתפים. 

המיומנויות הבסיסיות של מנחה מעגל השיח:

מיומנויות אלה נועדו לאפשר למנחה להוביל את המעגל להגשים את מטרתו, כפי שקבע אותה.

א.      תכנון: תכנון המעגל, מטרותיו והכלים הנדרשים על מנת להוביל את הקבוצה להגשמתו.

ב.      לשאול שאלות: שאלות מדוייקות וברורות, המקדמות את מטרות מעגל השיח.

ג.       רלוונטיות: היכולת לבנות את המעגל כך שיהיה רלוונטי לחברי הקבוצה, למקום ולזמן. לרבות שיתוף נקודות או עניינים שונים שעלו במהלך המסע ועל כן מעניינים אותם ובאים לפתחם.

ד.      האזנה פעילה: להקשיב לדוברים, להבין את דבריהם, להבין את הרקע לדבריהם. יכולת מיקוד והקשבה במלוא תשומת הלב. 

ה.      מישוב: משוב חיובי ומעודד את השיח של הדוברים והקבוצה. משוב הכולל שיקוף והרחבה של הדברים שנאמרו, הודאה על השיתוף וכדומה. לעתים מישוב יכול להיעשות גם מחוץ למעגל.

ו.        התמודדות עם קונפליקטים וסערות בקבוצה: מעגל שיח עלול לעורר סכסוכים שונים, למשל מחמת דעות שונות של המשתתפים, או אי הקפדה על חוקי המעגל, הערות ציניות ופוגעניות של חלק מהמשתתפים, או העדר כוח ויכולת לקבוצה להחזיק את המעגל. המנחה אמור לשלוט בסכסוכים האלה ולהוביל אותם למקום חיובי.

ז.       יחסי אנוש ויכולת ליצור קשרים טובים עם חברי הקבוצה: קשר חם ואמיתי. יצירת יחסי אמון. שחברי הקבוצה יבטחו במנחה ויסכימו לשתף איתו פעולה. חשוב במיוחד במסעות.

ח.      התמודדות עם התנגדויות: כאלה לא חסר. ברמה גבוהה יותר – היכולת להפוך את ההתנגדות ליתרון ולקידום המעגל. 

ט.      מודעות ורגישות: מה קורה בקבוצה. מה קורה עם המנחה מול הקבוצה. מודעות עצמית מול המשתתפים שונים, עד כמה אפשר ללחוץ עליהם לקבל תשובות, אם בכלל.

 

ארבעת המינים

ארבעת המינים אותם נוטלים בחג הסוכות הינם אתרוג, לולב, הדס, ערבה.

חז"ל דורשים בהם מדרשים שונים, והידועים ביותר הם המחלקים אותם לפי טעם וריח:

האתרוג – יש בו טעם ויש בו ריח. משל לאנשים שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים.

הלולב – יש בו טעם, משל לאנשים שיש בהם רק תורה אבל אינם מצטיינים במעשים טובים.

ההדס – יש לו ריח, משל לאנשים שהתנהגותם נאה ומעשיהם נאים.

הערבה – אין בה לא טעם ולא ריח.

ילקוט שמעוני אומר שהאתרוג הוא הצדיק, המעולה מכולם, ואילו הלולב וההדס הם הבינוניים. אולם כמובן אפשר להתווכח על כך ואין כאן מקום להרחיב.

בואו ננסה לקחת את המדרש הזה צעד אחד קדימה לתלמידים המשתתפים במסע ובמעגל השיח. אנו פוגשים כמובן נציגים לכל המינים האלה:

האתרוגים: תלמידים שגם מתעניינים לשמוע, מקשיבים, משתתפים במעגל, ומתנהגים לעילא ולעילא, ואפילו יסייעו לך כמנחה לאסוף את הקבוצה וליצור אווירה חיובית. אם אתם מפחדים משקט במעגל בדרך ככל האתרוגים יפתחו בשיח, יביעו את דעתם או יתנו תשובה שממנה יהיה אפשר להתקדם.

הלולבים: תלמידים המעוניינים לשמוע, ללמוד, הם אפילו ישתפו, אולם מצד שני לא יסייעו באופן חברתי. יתכן וישתתפו ב"ירידות" ציניות על חברים אחרים, ידברו זה עם זה וכדומה. הם עלולים להכעיס אתכם... הם רוצים שישמעו אותם, אבל אינם מוכנים לשמוע אחרים...

ההדסים: תלמידים שיישבו בשקט, יקשיבו, יכבדו אחרים, אולם פחות מתחברים לחומרים, ללימודים, ואולי גם אין להם כוח לשתף. לעתים קשה לתהות על קנקנם. אינכם יודעים עד כמה הם באמת הדסים, או שהם אתרוגים שאינם מדברים הרבה. תוכלו לגלות זאת לעתים במעגלים שבהם כולם צריכים לדבר, או בהפעלות אישיות כגון כתיבה יוצרת וכדומה.

הערבות: אין להם רצון ללמוד וגם אינם משתפים פעולה עם המעגל. לעתים רוטנים. לעתים מפריעים לחבריהם. לעתים מתחצפים, ולעתים סתם שמים את הקפוצ'ון על הראש ומתנתקים מהקבוצה.

 

 

הנחיית קבוצות בראי ארבעת המינים

א.      נתחיל עם מעט הצלבות בין המינים השונים:

הלולבים עשויים לחבור לערבות ולהפריע בקבוצה.

ההדסים עשויים לחבור לאתרוגים ולתת רוח גבית לניהול המעגל בהצלחה.

שלושת המינים – לולב, הדס, ערבה – עלולים לנהוג בהימנעות. ראו להלן.

האתרוגים והערבות מועדים לקונפליקטים ביניהם.

ברור לנו שהעובדה שיש בקבוצה סוגים שונים של תלמידים, בהתאם ליכולות ולמוטיווציה שלהם, יוצרת קושי גדול בניהול הקבוצה, שכן הניהול המתאים לאתרוגים לא תמיד מתאים לערבות וכדומה. 

ב.      סוגי התנגדויות בהתאם לארבעת המינים

האתרוגים עשויים להשתלט על הקבוצה. להביע את דעתם באריכות. הם עלולים לעתים להתלונן שקצב הלימוד אינו יעיל. הם עלולים לשאול הרבה שאלות שלאחרים אין עניין בהם. לעתים הם גל עלולים להתקיל את המנחה בשאלות שאין לו תשובה עליהן.

הלולבים יוצרים אנטגוניזם בהם שהם דורשים את תשומת הלב אולם אינם מכבדים את האחרים. כאשר ישמעו דעה נוגדת את שלהם הם עלולים לתקוף, להתווכח ולא לתת מקום לדעות נוגדות.

ההדסים עלולים לנהוג הימנעות. הם שקטים, אולי יוצאים לשירותים. אמנם אינם מפריעים אולם אינם משתתפים. לא תמיד קל לזהות את ההימנעות שלהם, דווקא מכיוון שהם ילדים טובים.

הערבות הם אבי אבות ההתנגדויות. יחד עם הלולבים הם עלולים להיות חצופים, בוטים, ועוד. הם עלולים להיות ציניים ולא לכבד את חוקי המעגל.

ג.       התמודדות

1.         בשלב הראשון ראוי שנדע לזהות את הסוגים השונים של המשתתפים. שהרי כל אחד מהם מצריך טיפול שונה. האתרוגים והערבות מצריכים הכי הרבה יחס. את האתרוגים צריך לגרות ביידע, לספק להם תשובות לשאלות. אבל יחד עם זאת לא לגרום להם להתגאות על היחס הטוב שהם מקבלים. את האתרוגים צריך לאתגר. את הערבות צריך לקרב. לתת להם יחס אישי, לגרום להם לכבד אותך כמנחה בזכות הקרבה. את הערבות צריך להעצים על ידי הטלת משימות שונות, ולעודד אותם כאשר יחוו הצלחה.

ההדסים יגרמו הכי פחות הפרעות. ואם שני המינים הראשונים מאתגרים אתכם, תוכלו פשוט לאפשר להם להיות כפי שהם. הם לא יפריעו לכם ותוכלו להתמקד במינים הבעייתיים יותר. בדרך כלל אם תפנו אל ההדסים באופן ישיר ותבקשו מהם תשובה, הם ישיבו לכם, ולו על מנת לכבד אתכם. זהו כלי שראוי להשתמש בו – לעתים אנחנו מעלים שאלה בקבוצה, ולעתים מפנים אותה למישהו ספציפי.

לגבי הלולבים, מניסיוני מעטים הם הלולבים שממש יפריעו. יהיו יותר לולבים שפשוט אינם נרתמים לעזור. אבל תוכלו להיעזר בהדסים ובאתרוגים לארגן את הקבוצה, להתיישב, לתת מקום וכדומה. יחד עם זאת יש לולבים מהסוג הציני, המתנשא, שחושבים שהם מבינים ויודעים הכל. לעתים "לולבות" כזאת מידבקת וסוחפת את הכיתה ואז יש להתמודד איתה בהתאם.

נשתדל להפריד בין הסוגים שעלולים להשפיע זה על זה. למשל נשתדל להפריד בין שתי ערבות שלא ישבו ייחדיו. אמנם יש מקרים שבהם אתה מפריד ביניהם ואז אין להם שום מניעה לצעוק זה לזה משני עברי הקבוצה. נשתדל שלא להושיב לולב ליד ערבה. נעדיף להושיב הדס ליד לולב וערבה אולם נזכור שהם עלולים להיסחף אחריהם. לולב יכול לשבת ליד אתרוג, הם יכולים לגרות זה את זה לדיון פנימי, אנחנו צריכים לזהות זאת ולהעביר את הדיון למעגל.

 

2.         לאחר שזיהינו את הסוגים השונים ננסה למפות את הקבוצה. כמה אתרוגים יש? כמה לולבים? כמה ערבות? מי נותן את הקול המרכזי בקבוצה? בהתאם לקול המרכזי בקבוצה, אם יש, נשתדל להנחות את הדיון. אם הרוב הוא אתרוגים, אז נכוון את השיח לרמת אתרוגים, ומעט פחות מכך, על מנת לאפשר לאחרים להתחבר. אם הרמה היא ערבות, נצטרך להשתמש ביותר משחקים, הפעלות יותר דינמיות, תוך מעגלים קצרים יותר, על מנת להרגיל אותם לדינמיקה. האם הרמה היא לולבים – נצטרך בעיקר לגרות אותם שכלית ולעורר דיון משמעותי, תוך כדי כך שנעבוד איתם על כיבוד חוקי המעגל.

חשוב מאוד ללמוד עליהם ממעגל למעגל ולא למהר לשפוט את התלמידים. למשל, יתכן ותלמיד מסוים שהתחיל כלולב, ילמד לכבד את חוקי המעגל ויהפוך לאתרוג. יתכן ותלמיד שהתנהג במעגל מסוים כערבה, עשה זאת מנסיבות חיצוניות וזמניות, ותוך כדי המסע יהפוך להיות מין אחר. במיוחד אם תצליחו ליצור איתם קשר טוב. יתכן ותלמיד שהוא הדס ייגרר אחרי הלך הרוח בקבוצה אם לא תצליחו להשתלט עליו, או במקרים שבהם המעגל ארוך ומתיש באופן כללי או יחסית לאותו יום, הוא יהפוך מהדס לערבה. במלים אחרות: תהליך האבחון האמור לעיל נועד לשרת אותנו כיצד לנהל את המעגל בצורה המיטבית, אולם לא לשפוט אותם.

כמובן שבמהלך השיח מול המורה אפשר להתייעץ איתו כבר בשיחת ההיכרות האם יש תלמידים שצריך לשים אליהם יותר לב, וכדומה. וגם להתייעץ איתו תוך כדי המסע.

3.         אם מצאתם שהקבוצה הטרוגנית ואין בה קול דומיננטי, אלא פיזור בין ארבעת המינים השונים, חשוב לבצע את ההנחיה באופן משולב ומאוזן, כך שיינתן מענה לכל המינים השונים:

אתרוגים ולולבים: מתן מענה לצרכים האינטלקטואליים. לעתים יש אפשרות לתת לאתרוגים וללולבים לנהל את השיח או חלק ממנו. לעתים יש צורך לתת להם משימות אישיות, שיתנו לכם מענה באופן אישי מחוץ למעגל.

לולבים: הקפדה על חוקי המעגל תוך כדי כך שנותיר אותם בשיח בלי לאפשר להם להשתלט עליו. אם אנחנו רואים שיש דעות מנוגדות באופן קיצוני, לא נעורר דיון על נושאים נפיצים בחברה.

הדסים: פניה אישית בבקשת מענה אולם לא לדחוק אותם לפינה עם שאלות מביכות מדי. במקום מעגל שיתוף, הפעלות אישיות, כמו כתיבה, תרגיל בדד וכו, שמאפשר להם להתמודד עם הדברים לבד בלי חובה לשתף אותם. לאפשר מעגלי "פופקורן" במקום לחייב כל אחד להשיב. רמת לימוד שתאפשר להם להשתתף בלי לחשוש מטעויות.  

ערבות: חומר יותר קליל, העצמה, הפעלות, משחקים. פעמים רבות הפעלות פיזיות דווקא (כמו ODT) ופחות אינטלקטואליות.

כמובן שהדבר מצריך יכולות הנחיה דינאמיות. אפשר להקל על הצורך להיות ורסטילי, בכך שנכין את המערך בהתאם עם כלים שונים בהם נוכל להשתמש במידת הצורך.

4.         בנוגע להשלמת העבודה מחוץ למעגל:

אתרוגים (ולולבים): אפשר להעמיק איתם, להשיב לשאלות שלהם, לסקרן אותם.

לולבים: לפרגן להם על הידע אבל לדבר על ליבם שראוי להתייחס יפה לחבריהם.

הדסים: להתעניין בהם באופן אישי, לנסות לפתוח את סגור ליבם לשיתוף, להעניק להם ביטחון.

ערבות: להתחבר איתם, לנסות להעצים אותם ולרתום אותם לתהליך.

5.         זכרו – מעגלי שיח הם חלק מהמסע וחלק מהתהליך האישי שהתלמידים עוברים במסע. שימו לב גם לתהליך הקבוצתי. כיצד התחלנו את היום הראשון ומהי המגמה בימים הבאים. חלק ממדד ההצלחה שלהם הוא היכולת לשנות את מצב הצבירה של הקבוצה.

 

בהצלחה!

מה אתם רוצים להיות - משפיעים או מושפעים? סיפור חסידי קצר עם מסר

קול התור - קולה של רות

זה מול זה – הרחוק והקרוב, עומדים אלימלך מול רות. שניהם עשו "לך לך", אבל בכיוונים הפוכים.

אלימלך, היהודי הישראלי השורשי, עשה תהליך של ניתוק: ברח מארצו, מולדתו ועמו, על מנת שלא יצטרך לבזבז מהונו על צדקה. וכך הוא הפסיד את הארץ, את העם (ילדיו התבוללו), את כל כספו, את חיי ילדיו (שמתו בדמי ימיהם בגולה) וגם את חייו, מן הסתם משברון לב.

נעמי, המואביה, עשתה בדיוק את הפעולה ההפוכה, של חיבור: היא דבקה במשפחה (בחמותה), וחברה לעם היהודי ולארץ היהודים, וכל כולה ממקום של חסד. והיא היא שהחזירה לנעמי את כל השפע שהותיר אלימלך כאשר ברח מהארץ.

מה-שׁפע = 450 (מתחלק ב-6) יצא – פשע.

מה-עֹשר = 570 (מתחלק ב-6) יצא – רשע.

ויתור על ה-חסד (מתחלק ב-6) הוביל לאבד הכל.

רות (606) החזירה לה את הכל.

ואם תרצו, אז והיום, לפני שמקבלים את התורה:

"קול התור נשמע בארצנו" – קולה של רות – החיבור, והחסד – הקול של מורשת ישראל - קול שצריך להישמע.

לא רק להישמע - גם להיראות: וכל העם רואים את הקולות.

קול - מתחלק ב-6.

קול = סולם. זה הסולם שלנו, כעם - לשרוד בארץ הזאת ואף להתעלות בה.

חג שמח

ניצחון - או מוות

כבר ידוע ומפורסם, שביחס גוף-נפש, הרוח היא הקובעת. מנהיג אמיתי מדבר לרוח ומכוון את האנשים לרוח.

"וכי ידיו של משה עושות מלחמה"?
למה כאשר משה מרים את ידיו, עם ישראל מנצח את עמלק? מה זה? סוג של כישוף? קסם?
לא. הידיים שלו עושות את הרוח.

החרטומים במצרים ידעו, כמו משה, לקחת את המטה (רוח) ולהפוך אותו לנחש (גשמיות). אולם הכיוון ההפוך - לקחת את הגשמיות ולהפוך אותה לרוח, זו כבר אופרה אחרת.

משה, המנהיג הגדול, מכונה בספרי חז"ל - רועה האמונה. הוא הכניס אמונה בלב האנשים, וכך הצליח להוביל אותם 40 שנה. האם יש כיום מנהיג שמסוגל להנהיג את הציבור הדעתני והביקורתי היושב בישראל כל כך הרבה שנים?

בימים קשים, אנשים מחפשים מנהיגים שיודעים לרומם את הרוח. רוחו של העם כרוחו של המנהיג.

יצא לי לקרוא פרקים ראשונים של "המרד" של מנחם בגין. מדהים. האדם היה אמן המילה המדוברת והכתובה. הוא ידע לדבר לרגש את האנשים. הוא ידע לרומם את רוחם. להעניק להם משמעות. הוא היה מאלה שהצליחו לסחוף את העם למרד. הרוח הזאת של המורדים - היא היא שהטילה כזה מורא על יושבי הארץ מפנינו.

תן לי סיסמה טובה למרד, ואסחוף איתה את כל העולם.

סיסמתו של משה בזמן חטא העגל היתה "מי לה' - אלי!"

סיסמת המורדים היתה: "חירות - או מוות".

מכל התמונות של מלחמת העצמאות, זו אחת החביבות עלי. של הנהגת האמיצה הזאת, בדרך בורמה. נוהגת בסכנת מוות, והחיוך על פניה. ולפני שהיא נכנסת לרכב, היא קוראת מה שכתוב שם: "ניצחון או מוות", לפני שהיא יוצאת לדרך, היא מבינה מדוע היא עושה זאת. וזה נותן לה את הכוח. תמונה נפלאה.

אמנם זו אינה אותה סיסמה של המורדים. יתכן משום שהסיסמה "חירות - או מוות" היתה של האצ"ל. אולם כפי שאנו רואים כנראה שהיא היתה חזקה דיה על מנת להשפיע על לוחמי ההגנה, שאימצו אותה בשינוי קל.

החוסן הלאומי/הפיזי שלנו כעם וכיחידים, הוא כעוצמת החוסן הרוחני. והחוסן הרוחני תלוי ברקע, בבסיס וביסוד עליו הוא מושתת. אין דין חוסן רוחני שנבנה במאה שנה, כחוסן רוחני שנבנה במהלך 4000 שנה. יותר מאשר המסורת זקוקה לנו, אנו זקוקים לה. המלחמות הפנימיות ושנאת האחים, היא כמו תולעת, כמו וירוס שאוכל את החוסן הזה מבפנים ומותיר רק קליפה ריקה. זו הסכנה הגדולה ביותר שלנו.

חג הפסח הוא חג האחדות. הוא החג של התכנסות. של משפחות המתכנסות יחדיו ונזכרות בהיסטוריה. וכך בונות חוסן רוחני של עם. וכל המרבה - הרי זה משובח.

כבר עכשיו לחשוב כיצד נחזור לחיים

כאשר הסתיימה המלחמה (אינני נוקט במושג "הסתיימה השואה"), המשימה הגדולה היתה לאסוף את השברים ולהציל את היהודים שנותרו. לא היתה זו משימה קלה, מאות אלפי יהודים היו בדרכים, בסכנות, ללא אוכל או משאבים, שבורים ורצוצים.

אולם מעבר לכך היה צריך להציל גם את *היהדות.* ולא רק את היהודים. למה הכוונה?

במשך שנה עד שש שנים לפחות (אם לא להתייחס ליהודי גרמניה), מאות אלפי יהודים הפסיקו להתפלל או להתפלל במניין, הפסיקו ללמוד תורה, לא שמרו שבת, אכלו חזיר ביומיום, אם היה להם, וחמץ בפסח. הכל עשו במצוות הרבנים, ואף נשאו תפילה לפני אכילת החמץ בפסח.

עכשיו, לאחר שהכל הסתיים, זה לא כל כך פשוט לחזור למסלול חיים יהודי. קודם כל, להשיג ספרי תורה, סידורים, תפילין ומצות. אולם מעבר לכך, להרגיל את עצמך מחדש לאורח חיים יהודי. באותה תקופה התגייסו יהודים טובים, רבנים משארית הפליטה וגם מהתפוצות, חיילי בריגדה וחיילים בצבא ארצות הברית, למען היהדות כמו למען היהודים. בזכותם השתקמה היהדות ואנו חייבים להם המון.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, כמובן שהמצב כיום שונה לחלוטין. התפילין – איתנו. כך גם הסידורים וספרי התורה. ובתי הכנסת קיימים ונוכל לפקוד אותם כשתסתיים המגיפה. ויש שיעורים בזום - למי שרוצה. ומי שרוצה לקנות מצות ולשמור את הפסח – יכול, וכך גם לשמור את השבת. אולם עדיין חלק עצום ולא מבוטל מהיהדות (ולא רק מהיהודים) נכנס להקפאה.

אי אפשר לזלזל בכך. רבים מאלה שפקדו את בתי הכנסת לפני המגיפה, יחזרו אליהם לאחר המגיפה. אולם גם יהיו לא מעטים אשר זה לא יהיה פשוט עבורם, וייקח זמן עד שישובו למסלול. זה המבחן של הקהילה ושל רבני הקהילה. שיעורי דף יומי שנבנו בעמל רב יצטרכו להשתקם. וחמור מכך – תלמידי הישיבות, בעיקר הצעירים. אי אפשר להגיע ולו למקצת הרמה והאווירה של הלימוד כשאתה בבית. לשבת בבית חודש-חודשיים בלי ללמוד, גורם נזק עצום להתקדמות. מי שמבין את זה באמת מבין מדוע לקח לחרדים זמן עד שהפסיקו את הלימוד בישיבות. הם ידעו בדיוק מה המחיר שצריך לשלם, והם היו חייבים לדעת שבאמת המצב חמור, לכן לקח להם עוד כמה ימים. 

אותה בעיה צפויה גם לתלמידים במערכת החינוך הכללית. אגב יש כאן עוד משהו שניתן ללמוד מהתקופה ההיא. כאשר המשימה היתה לשרוד – רוב האנשים התמקדו בהישרדות. הם לא חשבו מה יקרה לאחר מכן. כך גם היום. היום התושבים מתמקדים בהישרדות. להעסיק את הילדים. שיהיו בטלפונים. שישנו מאוחר. העיקר שלא ישתגעו. זה נכון חלקית בלבד. מכיוון שהם מתרגלים לחיים האלה. ולאחר מכן – להחזיר אותם למסלול יהיה קשה מאוד. החרוצים כמובן יחזרו מהר, אולם כל אלה שהתנדנדו קודם לכן, יהיה להם מאוד מאוד קשה לחזור למסלול, אם בכלל.

להתמודד עם הקורונה יהיה גם להתמודד עם חזרה לחיים לאחר מכן. בחינוך. וכמובן גם בכלכלה. כבר כיום כולם מבינים, שלא כולם יחזרו לעבוד. אין ספק שלא נחזור, ודאי לא במיידי, ל-4% אבטלה שהיו לנו.

חובתנו כחברה, כמנהיגים, וגם כהורים - להוריד מעט את הרגל מהגז של - להתעדכן כל הזמן כמה הרוגים יש וכמה חולים ובעוד חדשות ופעולות שרק מעבירות את הזמן, ולהתחיל לחשוב ולפעול כיצד ממזערים את הנזק ומתכוננים לחזרה לחיים בצורה החלקה ביותר. 

בתמונה: חייל בריגדה מסייע לתלמידים יהודים, שארית הפליטה, להתחיל מחדש, בארץ ישראל.