היום 8 ימים לעומר.
המקום השמיני הוא המקום הראשון של הקומה החדשה. הוא היום הראשון של השבוע החדש. של החודש החדש. היום שאחרי.
הוא היום הראשון לאחר שחזרת מהמסע המוצלח. או סיימת פרוייקט נהדר. או היום שלאחר שהשתחררת מהצבא (או מהכלא!), או לאחר שהילדים עזבו את הבית, או יצאת לפנסיה. יו ניים איט.
למעשה, זהו היום הראשון של שארית חייך.
היום השמיני עלול להיות יום מאוד קשה. הוא גם יכול להיות יום מאוד משמח.
מה ההבדל? האם יש לך תכנית, כיוון, יעד, ליום ה-14? ה-30? ה-90? האם יש לך בשביל מה לקום בבוקר? אם כן, זה יום נהדר ומלא שמחה. כיף להתחיל משהו חדש.
לא סתם כל ההתחלות קשות. במיוחד אם יש לך חופש לבחור. וכל מיני אופציות. וכל בחירה הרי היא התחייבות. ואין לך מושג מה לבחור, במה להתחייב, במה להשקיע את הכוחות. ובאותה מידה גם אם אתה חוזר לשגרה ולעשות אותם מעשים שאתה ממילא לא כל כך מרוצה מהם, זה גם לא פתרון.
אז הדבר הראשון שעושים ביום שאחרי, הוא לשבת ולחשוב מה אני רוצה לעשות עם עצמי.. זה לא פשוט, נכון. זו בחירה. יש אילוצים.
אז מה עדיף? לשבת בחושך ולהתמרמר?
[המדרש מספר שהקב"ה היא מודאג ביום השמיני, ולכן לשון "ויהי" שהיא לשון צער. מדוע? כל עוד בני ישראל היו עסוקים בפרוייקט של בניית המשכן, לא שמענו תלונות. היום השמיני - המשמח מאוד, השיא של סיום הפרוייקט, הוא גם יום של עצב, מה הם יעשו מחר? איך לא יפלו לשעמום ותלונות?]
יאללה, הולך לעשות תכנית. ושיהיה לכולנו שבוע נהדר וקיץ בריא.
ד"ר שי שגב - מוּדעוּת * העצמה * הצלחה
