הרעב

האיש המתוק והאהוב הזה כבר כמעט בן 80, אבל מקפיד להגיע לכל ההרצאות שלי ולשבת קרוב קרוב, לא להחמיץ אף מילה, ואפילו מעודד את רעייתו להגיע.

נתתי הבוקר הרצאה על כוח העמידות של היהודים בתקופת השואה.

כאשר היגעתי לדבר על הרעב, ובמיוחד על הלחם, ועל ניסיונות שאנשים עברו במיוחד בנוגע ללחם, הוא מוציא פיסת נייר, מרכין את ראשו ומתחיל לכתוב ולכתוב.

בסיום ההרצאה, לפני שיצאתי הוא ניגש אלי ומסר לי את הפתק הזה, ובאישורו המפורש אני מפרסם אותו.
-

ד"ר שי שגב יקר,

הכל היה מרתק ומרגש וקשה לשמיעה.

תתאר לך שב- 1941-2, 6 ילדים (כשאני מגיע היום לגיל גבורות), בבית ללא אימא, וגם אבא הגרמנים ימ"ש לקחו לעבודות בכפייה.

פשוט לא היה לחם בבית.

שיחתך ריגשה אותי מאוד, עד דמעות.

יש שיר - שאומר "אני שר ואני שר כדי לשכוח את העבר", אבל העבר לא נשכח לעולם.
-

האיש הזה, שהיה ילד קטן בטריפולי בתקופת השואה, עלה לארץ, התגייס לצנחנים וקיבל את עיטור העוז (!) על מסירות נפשו במבצע שומרון בשנת 1953.

כל חייו הוא מוסר את עצמו למען הזולת. איש עם לב ענק.

הקים משפחה לתפארת ,עם ילדים ונכדים ואני מאחל לו חיים טובים, ארוכים ובריאים.