אחת התכונות של האלוהים,
שאותה לעולם לא נוכל להבין על בוריה ועומקה, היא תכונת הסבלנות. בתורה היא נקראת
"ארך אפיים" (שמות לד ו).
הוא עושה מהלכים בחישובים
של מאות ואלפי שנים. בעיניו זה כימים אחדים, אבל בעינינו, אלה חיי נצח. לכן, במבט הצר
שלנו, מבט של חיי שעה, לעולם לא נוכל להבין ולחשוב את מחשבותיו, וגם על כך עומד הנביא
ישעיהו (נה ח).
במלים אחרות, אם אתם
רוצים לקבל קצה קצה של הבנה, איך חושב האלוהים... צריך לחשוב במונחים של מאות שנים,
ולא במונחים של שנים בודדות.
הבוקר האיר לי המושג
הזה של "ארך אפיים". ארך אפיים זה לעשות מהלך של מאות שנים לטובתנו, מהלך
שבחלקו נראה נורא, ולדעת מראש שבשלב מסוים הוא ירחיק את העם שלו ממנו, אבל יש לו הסבלנות
לדעת שעם השנים המחשבות האלה יתהפכו, וכאשר אנשים יראו את ההיסטוריה, הם יבינו.
הבלבול הנורא וטירוף
הדעת, שהיה בשואה ולאחריה, המיט (ובצדק!) על רוב העם גל של מחשבות נוראיות ובלבולים.
*הנספים* נחשבו כ"צאן
שהלך לטבח", אנשים חלשים שנלקחו כמו שה תמים להשמדה (ולכן אני כועס מאוד על האנדרטה
של רפופורט, ראו ותבינו). היום מבינים עד כמה טעינו ועד כמה שפטנו אותם לא נכון, עד
כמה היו גיבורים ואיזה עוול עשינו להם. בגלל הלך רוח כזה שורדים רבים שתקו את עצמם
למוות. החלק הזה של השואה עבר כבר מהפך מושלם ועל כך אין שום חולק שעברנו מן הקצה אל
הקצה.
חלק *מהשורדים* נחשבו
כאנשים שעשו בוודאי משהו רע כדי לשרוד. ששיתפו פעולה. שהיו בזונדר קומנדו או בתפקידים
אחרים כמו קאפו, או "זקן הבלוק", או קומנדו קנדה. שהם מכרו את נשמתם בשביל
יום חיים או בשביל פרוסת לחם. היום מבינים שלעולם לא נוכל לשפוט אותם, ורובם היו אנשים
טובים שניסו לעשות כל מה שבן אנוש יעשה על מנת לשרוד, וגם ניסו להיות יהודים טובים
בתוך התנאים הנוראיים והבלתי אפשריים. הנושא הזה מובן יותר ויותר שאין לשפוט ואין להכליל
וניתן לומר שמובן לרוב האנשים כיום.
*ואלוהים...* אלוהים
נחשב אז כאיש הרע בכל הסיפור הזה. הדבר הכי טוב שיכלו לומר עליו אז, ולא להיצלב, היה
שהוא "הסתיר פניו." שכאילו הלך לישון (פה לן יה) וזנח את עמו. זה הוביל חלק
מן האנשים לומר שאם הוא יכול לעשות כך לעם שלו, אז הוא לא קיים (טיעון טאוטולוגי),
או שאם היה רוע כזה בעולם, אז אין אלוהים.
הכעס עליו היה כל כך
גדול, שייחסו אליו את כל הרע. ואלינו - מקימי המדינה, את כל הטוב. כאילו הכל קם כאן
בלעדיו. הוא הרס ולא חמל (ואיפה הנאצים בסיפור הזה?), ואילו אנחנו תיקנו מה שהוא הרס.
הקמנו מה שהוא החריב. לנו התהילה. לא לו.
וגם את זה אפשר להבין.
ולקבל.
מספרים שפעם הגיע יהודי
לרב גדול אחד (לא זוכר כרגע איזה רב אם זה היה החזון איש או הרב פיישנטיין), וביקש
ממנו ברכה. והרב אמר לו - "ממני אתה בא לקבל ברכה? צא החוצה, חפש יהודי עם מספר
על היד, ובקש ממנו ברכה. הוא יותר קדוש ממני!"
ארך אפיים... ארך אפיים
הוא לעשות מהלך כזה מטורף וכואב, ולדעת שרק בעתיד, אולי בעוד 50 שנה, אולי בעוד
100 שנה, אולי בעוד 500 שנה, אנשים יתחילו להבין שאנחנו כמו הילדים שאבא לקח מאיתנו
טבעת של פלסטיק ונתן לנו טבעת של יהלום.
המהפך קרה אצלי כאשר
התחלתי לראות את המהלך משנת 1740 ועד היום. את כל הסרט, ולא רק את חלקו. מי שרואה את
זה מבין בקלות. שקרתה כאן סדרה ארוכה ארוכה של נסים, של תופעות לא ברורות ולא מובנות
ולא ניתנות להסבר. מי שרואה את זה מבין שגם אם היו קמים בשנת 1740, כאשר היו כאן בארץ
5000 יהודים ובכל בעולם 1,350,000 בלבד - גם אם היו קמים כל הגדולים, החרדים, החסידים
והחילונים מכל הארצות בעולם - ומתאחדים ומחליטים יחד (דבר שלא היה קורה לעולם) לעשות
מהלך להקים מדינה - בארץ ישראל - ברור לנו שמהלך כזה לא היה מצליח לעולם.
כתב הנביא יחזקאל -
אם אתם רוצים לדעת שיש אלוהים? ביום שתראו חזרה את היהודים בארץ ישראל, שכל אחד קם
מהבית שלו במרוקו, בפולין, באוקראינה ובארצות הברית, ובא לגור כאן יחדיו עם אנשים שמעולם
לא הכיר, מתרבות אחרת, שפה ומנהגים אחרים - כשתראו את זה, ואפילו אם לא תראו שום דבר
אחר, תדעו שזו רק יד אלוהים. אך ורק יד אלוהים.
יב לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ
אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר ה', הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם
מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. יג וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה': בְּפִתְחִי אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם, וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם
מִקִּבְרוֹתֵיכֶם--עַמִּי. יד וְנָתַתִּי רוּחִי
בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל-אַדְמַתְכֶם; וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי
ה', דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי--נְאֻם-ה'.
{פ}
ועוד כתב הנביא יחזקאל
- אתם רוצים לדעת שיש אלוהים? ביום שתראו שהארץ, שהיתה שוממה, במשך 2000 שנה, נענית
ומקבלת את בניה, ופורחת, ובניה הופכים להיות המפתחים המובילים של מוצרי חקלאות בעולם
(יהודים לא עסקו בחקלאות בגולה!) - תדעו שיש אלוהים.
וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל
עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא.
ועוד ועוד ועוד.....
קצרה היריעה מלהכיל כאן.
המהלך הפלאי הזה, שהיה
צפוי בתורה ספר ויקרא, שלפני הגאולה עם ישראל יתרבה בצורה *לא טבעית*, ואכן כך קרה.
בשנת 1740 היו בעולם 1.35 מיליון יהודים בסך הכל. מאז מרד ביתר, ובמשך 1600 שנה, היו
בעולם כמיליון יהודים. ופתאום ו-200 שנה לאחר מכן צמחנו פי 12!!! לכמעט 17 מיליון יהודים!
צמחנו בקצב פי 4 מהקצב שצמחה האנושות!! וזאת למרות ואחרי ההתבוללות שהגיעה ל-50% באירופה!
מישהו בכלל זוכר איזה
פחד אימים היה כאן לפני הכרזת המדינה? שחלק גדול מהעם ומהמנהיגים פחד לעשות כזה צעד?
שהיו בטוחים שיום לאחר מכן יגמרו אותנו? מישהו בכלל זוכר שבקום המדינה היו פה בקושי
60,000 לוחמים (מחציתם שורדי שואה שברחו מאירופה כי אירופה לא רצתה אותם)? מישהו זוכר
את הפחד והאימה שהיו כאן לפני מלחמת ששת הימים, שהיו בטוחים שזה, נגמר החלום הציוני?
ועוד כתב בספר ויקרא
שמעטים מאיתנו יניסו אלפים מאוייבינו. שגם קרה בדיוק כך במלחמות ישראל. ואתם יודעים
מה - אם אתם מקבלים ששורדי השואה הם המנצחים, אז חייבים אנו לומר, שמעטים שניצחו רבים,
בהחלט אפשר וצריך וראוי לומר גם על השואה.
וההבטחה האלוהית לאברהם,
שעם ישראל ישרוד לנצח, לא משנה מה יקרה, עמדה במבחנים בגדול, ומעוררת השתאות מגדולי
ההוגים במהלך ההיסטוריה. זו הרי היתה המשימה הגדולה של הנאצים - לשבור את המיתוס הזה,
שהעם היהודי ישרוד לנצח.
ועוד נקודות רבות שאני
עומד עליהן בשעות ארוכות של שיעורים ביוטיוב.
וכשאנחנו רואים היום,
70 שנה אחרי קום המדינה, מה צמח כאן. למרות המלחמות, והקשיים, והעליות, והקליטה, והמשברים
הכלכליים, האם אנחנו עד כדי כאן גאים לומר שהכל בזכותינו? מה שקרה כאן במשך 280 שנה,
מאז 1740 ועד היום, הכל רק בזכות בני אדם?
כל מי שישר עם עצמו
לא יכול לייחס לעצמו עד כדי כך גדולה לומר שהכל נעשה בלי עזרה. זו תופעה שלא היתה מעולם
בהיסטוריה, ואפילו לא קרובה אליה.
מהותה של ענווה היא
לדעת שאנחנו בעלי כוחות אדירים, אבל לדעת גם מי נותן ומסייע לנו לממש אותם.
ארך אפיים... צריך לחכות
70 שנה כדי שיבינו.
אבל לקב"ה יש סבלנות.
הכל היה כרוך בפנים. כל המהלך. העליות והירידות. הכאב והכעס ולאחר מכן גם הנחמה. הוא
לקח הכל בחשבון. מותר לכעוס, אמר אלי ויזל ז"ל. מותר שתהיה לך טרוניא. גם את זה
הוא מקבל באהבה.
-
"היינו כחולמים"
אחד הפסוקים המדהימים.
בעומק שלו הוא אומר. שבעת הגאולה אנחנו לא נבין מה קורה כאן. הכל יהיה כל כך מהר, כל
כך מבלבל, כמו חלום. לא נבין הכל, אולי נפרש את זה הפוך על הפוך.
אני חושב שזה מה שאומרים
חז"ל שהגאולה באה "בהיסח הדעת", הדעת שלנו נתונה ועסוקה בדברים אחרים.
ואנחנו בתוך מנהרת זמן של מהלך מטורף, שהתחיל מבקושי 5000 יהודים בארץ, למצב שיש כאן
6.5 מיליון יהודים, בארץ שלנו, משגשגת ופורחת, וחזקה מאי פעם בהיסטוריה.
זה לא חלום?
הבלבול, דרך אגב, לעניות
דעתי, הוא בעיקר על מנת לבלבל את כל המתנגדים שהתנגדו טוטאלית להקמת המדינה, ובעיקר
השונאים שלנו, ובראשם הכנסיה הנוצרית וגם שכנינו. שעד היום עומדים עלינו לכלותנו. מתוך
הטירוף הזה, מתוך האופל הזה, פתאום צמחה לה מדינה.
"אז יימלא שחוק
פינו..." אז, אחרי 70 שנה. כשנראה הכל מאחור. נבין שהיו כאן מהלכים אדירים. אחד
הוביל לשני. אחד הרים את השני והכל כמו פאזל הוביל אותנו מעם נקלה ונרדף ובזוי, לעם
גאה במדינה משלו, חזקה, והכל בין זאבים טורפים.
אז ימלא שחוק פינו.
אז, בנקודה הזאת, ולא
לפני כן.
בדיוק כמו שהיה בשירת
הים - אז ישיר משה - כמה דקות לפני כן כולם כעסו על ה', למה הוצאת אותנו, למה לקחת
אותנו, למה ולמה, ופתאום ברגע אחד, הכל התהפך, אז, באותו רגע, פתאום הכל הסתדר, והם
עמדו לומר שירה.
שירת הגאולה.
(התמונה - צולמה הבוקר
מבית הכנסת "שירה חדשה" גבעת שמואל)
מסע לפולין עם ד"ר
שי שגב
ד"ר שי שגב - מוּדעוּת
* העצמה * הצלחה
