שמעון פרס ז"ל

כאשר שאלו את פרס ז"ל, האם הוא מכיר בבחירתו של נתניהו, השיב: "אנחנו במדינה דמוקרטית. אתה יודע כמה קשה להיבחר במדינה דמוקרטית? אם הוא הצליח להיבחר, מגיע לו!".

שמעון פרס הצליח להפוך לסמל חיובי. אתם יודעים כמה קשה אצל יהודים (שלא לומר - ישראלים) להפוך לסמל? עם כל הקיטוב וחוסר הפירגון, שיש כאן? אם הוא הצליח להפוך לסמל, מגיע לו.

=

כשאדם מקבל תפקיד, הוא עולה דרגה. התמנה לשופט - נטל עטרה. סיים את כהונתו, חזר לחייו הקודמים כשופט בדימוס. נבחר כנשיא - נטל עטרה. סיים את כהונתו, חזר להיות ככל האדם. מכובד כמובן, אבל ככל האדם. וכן הלאה. אולם כשאדם הופך לסמל - זה כבר מעבר לזמן ולתפקיד מוגדרים. לעתים זה לכל החיים.

הרב ישראל מאיר לאו שיזכה להאריך ימים, הוא סמל. הוא היה סמל עוד לפני שהתמנה להיות רב ראשי. התפקיד רק ביסס והעצים. וכאשר פשט את הגלימה הוא המשיך וממשיך להיות אותו סמל. הוא כבר לא זקוק לתפקיד. והרבנות על תל אביב בוודאי לא תורמת לסמל. היא חלק משליחותו.

הרב עובדיה יוסף זצ"ל היה סמל. הוא היה הרב הראשי כל ימי חייו, גם לאחר שפשט את גלימתו. ויש עוד דוגמאות רבות שאין זה המקום להיכנס אליהן.

=

הנושא של אדם שהופך לסמל הוא עתיק יומין. בתלמוד יש דיון שלם כזה, על סמלים.

למדו חכמים (תלמוד בבלי מסכת סוטה):

משמת רבי אליעזר, נגנז ספר תורה.
משמת רבי יהושע, בטלה עצה ומחשבה.
משמת רבי עקיבא, בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות החכמה.
משמת רבי אלעזר בן עזריה, בטלו עטרות חכמה.
משמת רבי חנינא בן דוסא, בטלו אנשי מעשה.
משמת אבא יוסי בן קטונתא, בטלו חסידים.
משמת בן עזאי, בטלו השקדנין.
משמת בן זומא, בטלו הדרשנין.
משמת רבי יהודה הנשיא, בטלה ענוה ויראת חטא

כל אחד מהם היה סמל למשהו. וכי פסקו אנשים שיש להם עצה? או לומדי תורה? או דרשנים מעולים? לא. כאלה היו ויהיו. אולם האנשים המוזכרים לעיל היו סמל מיוחד להם.

=

לא כל אחד זוכה להיות סמל.

אם עכשיו אשאל אתכם מי ומי היו גדולי המורדים בתקופת השואה, רובכם תאמרו "מרדכי אנילביץ" ותיעצרו. אתם יודעים מדוע? כי הוא הפך לסמל. כאשר אומרים את השם שלו - אומרים גיבור המורדים. כאש
ר אומרים גיבור המורדים, אומרים מרדכי אנילביץ. השם שלו שורד בהיסטוריה ובתודעה הלאומית כבר למעלה מ-70 שנה.

אבל היו עוד גיבורים אחרים, מדהימים, נועזים לא פחות. שכתבו על 3 שורות בהיסטוריה. ואפילו רחובות קרויים על שמם. אבל הם לא הפכו לסמל כזה.

שמעון פרס זכה.

=

תקופה ארוכה פרס היה לסמל שלילי. סמל של תככנות. קיטוב. תרגילים פוליטיים. חיית שטח והישרדות. סמל של אדם שמנסה ולא מצליח. חתרן בלתי נלאה. אולם הוא הצליח לפשוט מעליו את הסמל הזה. סמל של מישהו שחלק גדול מהעם, אפילו מהמפלגה שלו, אהב לשנוא. והוא עשה את הבלתי ייאמן - מהמקום הנמוך הזה הוא הצליח לפשוט מעליו את הסמל ההוא, ולהפוך לסמל שונה לחלוטין.

פרס הפך לסמל של השאיפה שלנו לשלום. לפניו היה רבין ז"ל. לפניהם - בגין ז"ל. כאשר סמל מת, זה כואב מעבר לאדם שחבש את הכתר. נוצר פער של זמנים שאין מי שיתן השראה לשלום. לוקח זמן עד שחור כזה מתמלא.

פרס הפך לסמל של שפיות ודיבור מתון, בעולם של קיטוב. סמל של ניסיון לאחד. שיבדל"א גם הרב לאו הוא סמל כזה.

פרס היה סמל של סבא של כולנו. מישהו שכל עם ישראל חשוב לו. היתה תקופה קצרה שאריאל שרון ישב על המשבצת הזאת, אולם לא ברמה של פרס.

פרס הפך לסמל של התלהבות, חזון, מרץ נעורים והתחדשות תמידית. במיוחד גם בגיל השלישי והרביעי. בכך הוא היה משהו יוצא דופן והשם היחיד שעולה לי בראש לפניו הוא דוד בן גוריון.

בחלק מסמלים האלה פרס פרץ את המחסום הלאומי והפך לסמל עולמי. שזה באמת הישג יוצא דופן בעולם כל כך ביקורתי כלפי ישראל.

עם מותו התפנו לא רק סמל אחד, אלא כמה וכמה סמלים. הצער שלנו הוא לא רק על לכתו של האיש, אלא על השבת הסמל לארגז. עד שמישהו אחר יגיע ויענוד אותו מחדש.

הביטו ימינה ושמאלה. אתם רואים מישהו כזה? זו הנקודה.