האם נכון או לא נכון לזכור את השואה, קרי את הרצח, העינויים, הרעב, הקושי, מצעדי המוות, הקרונות, האכזריות הנוראית של הנאצים, הפולנים, האוקראינים...? פולמוס מתקיים בשאלה זו כבר שנים לא מעטות.
הארה לשאלה זו מצאתי בפרשת השבוע. בו מצווים אנו למחות את זכר עמלק. לא למחות את עמלק, אלא את זכרו. הציווי ייכנס לתוקף לאחר שיניח לנו הקב"ה מכל אוייבנו מסביב. נשאלת השאלה אפוא מה הטעם למצווה זו.
הדעה המקובלת היא שעמלק הוא עם רע, שיזם מלחמת חינם איתנו, כאשר היינו בדרך ועייפים, ולא ביקשנו מלחמה, ולא סיכנו אותו. הוא רצה מלחמה לשם מלחמה. ורוע כזה צריך למגר, אפילו מהזיכרון. אולם ככל שכך עדיין נותרת השאלה מדוע להמתין עד שנסיים את כל המלחמות שלנו לשם מחיית זכר עמלק. אם צריך למחות, נמחה מיד, לא?
אפשרות שניה שחשבתי עליה, היא שונה לחלוטין - והיא שאנו זקוקים למחיית זכר עמלק, לטובתנו. עמלק גרם לנו למורך, לחולשה, והיכה בנו בעת שהיינו חלשים. הוא הזיכרון הראשון של כישלון לאחר יציאתנו ממצרים, וזיכרון ראשון תמיד נחקק, ועל כן על מנת למחות את הזיכרון הזה מתוכנו, שלא יחליש אותנו בעתיד, שלא יזכיר לנו שהיינו חלשים, ועייפים ולא יראי אלוקים, ויתכן גם שלא יבייש אותנו בפני אומות העולם, עלינו למחות את זכרו.
ולגבי השאלה מדוע למחות את זכרו רק כאשר יניח לנו ה' מכל אויבינו מסביב? יתכן וזכרו של עמלק דווקא כן חשוב מאוד, שכן כל עוד אנו נלחמים, חשוב שנבין שהאוייב אינו מרחם, והוא יגיע ויכה בנו, בין אם אנו חזקים ובין אם אנו חלשים, בין אם אנו חפצי שלום ובין אם אנו חפצי מלחמה. הוא לא יתחשב בנו ולכן לנו אסור להתחשב בו. אך לאחר שננוח מכל המלחמות, לא ניזקק לזיכרון מר זה, ונמחה אותו על מנת לפתוח בדף חדש. (ולגבי השאלה האם אנו צריכים לזכור את הרשע על מנת שלא נידרדר לרשע בעצמנו, יש מספיק פסוקים בתורה שמחייבים אותנו להומניות, גם כלפי עמים אחרים, ויתרה מכך, אפילו האיסור לשנוא מצרים, מכיוון שגרים היינו בארצם וכו').
ואולי זה גם פתרון לוויכוח הקיים כיום, האם יש לזכור את השואה אם לאו. יש הסוברים כי צריך לפתוח דף חדש ולא לזכור את הצרות שעברנו, שהן מפילות אותנו. הפתרון של התורה הוא, שיש בזה משהו, אולם רק לאחר שנסיים את המלחמות ויגיע שלום אמיתי, רק אז עלינו להיפרד מהזכר הרע (שלא יפתה אחרים לחזור עליו), וכמובן לזכור רק את הדברים הטובים, הנספים, האבדן, העושר התרבותי, לזכור ולכבד את האנשים שהיו שם, אולם למחות את זכר הרשע, ולאפשר צמיחתו של עתיד טוב יותר ואופטימי לעם ישראל ולאנושות.
