מה הקשר בין
עליית פרעה לעליית היטלר?
"וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר
לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף." (שמות א ח). רש"י מביא את דברי הגמרא: "ויקם
מלך חדש. ( - מחלוקת בין) רב ושמואל, חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזירותיו (סוטה
יא.)". וכאן עולות שתי שאלות: האחת, הרי לכאורה הכתוב פשוט – מדובר במלך חדש.
מדוע שמואל סובר שאולי "נתחדשו גזירותיו". ומדוע רש"י לא מכריע בין
הגישות.
את התשובה מביא לנו הפירוש על רש"י,
"שפתי חכמים". ומה אומר פירוש זה? שיש קושי בדברי הפסוק. שאילו רצה לומר
שקם מלך חדש, היה פשוט אומר וימלוך. מה באה ללמד אותנו הלשון "ויקם".
מכאן מתחילה המחלוקת.
ועיון בדברים אלה פותח לנו פתח עצום להבין
את מה שקרה שם, במצרים.
שלב אחד קודם לכן, מסופר לנו: "וַיָּמָת
יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא." שואל על כך אור החיים – ומדוע היה
צריך לומר לנו את כל הפירוט הזה? ללמדך, אומר הוא, שההידרדרות היתה הדרגתית. בשלב
ראשון המצרים ראו את בני ישראל כולם, כמו יוסף, וסברו שהיהודים טובים מהם. וכיבדו
אותם מאוד. לאחר שמת יוסף, הביטו באחים, ושינו את דעתם, סברו שהיהודים שווים להם.
אולם לאחר שמתו האחים, סברו הם שהם טובים מהיהודים. אבל עדיין לא חשבו לשעבד אותם.
היה צריך לעבור עוד מהלך משמעותי שיגרום למצרים להתנהג כך ליהודים ולרצוח את
התינוקות שלהם.
כאן נכנס הפסוק עליו דיברנו.
התורה לא אומרת "וימלוך מלך חדש במצרים".
אלא אומרת "ויקם" מלך חדש "על" מצרים.
הביטוי הזה, שמישהו קם על מישהו אחר. לקום "על"
מישהו או "אל" מישהו – הכוונה להרוג אותו. כמו שכתוב (דברים כב כו):
"כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן
הַדָּבָר הַזֶּה" וכן כתוב: (בראשית ד ח): " וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו
וַיַּהַרְגֵהוּ". יש כאן לפיכך, לשון מוזרה. כאילו המלך החדש גם נגד העם שלו.
ואכן כך, שהרי מעשיו היו בסופו של דבר נגדם. הוא שיגע את העם שלו וגרם לו נזק
עצום. זה פרעה שהטריף את דעתם.
גם בתקופת הנאצים, כאשר היטלר עלה לשלטון,
לא ניתן לומר שהגרמנים שנאו את היהודים בעוצמה רבה יותר מאשר שנאו אותם העמים
האחרים באיזור. אדרבה, היהודים בגרמניה נהנו מעמדה מאוד מכובדת ומשוויון זכויות.
זאת בעוד האנטישמיות היתה נחלתם של כל העמים באיזור זה, שחלק גדול מהם הגבילו את
היהודים בזכויותיהם. מפלגות אנטישמיות (או ארגונים אנטישמיים) קמו לא רק בגרמניה,
אלא גם בפולין (אנדנציה) ובהונגריה (צלב החץ, שקמה עוד לפני מלחמת העולם השניה),
רומניה (התנועה הלגיונרית) ועוד.
לעומת כל אלה, היטלר הוא היחיד שהצליח לקחת
את העם שלו, שחלקו חיבב יהודים, חלקו היה אדיש ליהודים וחלקו שנא יהודים, ושיגע
אותם, שטף להם את המוח, והפך את רובם לשונאי יהודים.
איך פרעה הצליח בכך? שואלים חז"ל. במה
הוא שונה מאחרים? מה העניין?
רב אמר – זה מלך חדש. הוא שונה מאחרים. זו
האישיות שלו שסחפה את עמו.
ושמואל אמר – העניין הוא לא המלך. העניין
הוא החוקים והגזירות החדשות. מה שפרעה החדש גזר, אף אחד לא גזר לפניו. מה שהיטלר
גזר, חוקי הגזע – אף אחד לא גזר לפניו בצורה כזאת.
וכמו שפרעה קם על העם שלו ובסופו של דבר גרם
לו נזק עצום, כך גם הצורר הנאצי.
עכשיו נמשיך ונשאל, כיצד הצליח פרעה להסית את עמו?
"וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ." (שמות א ט)
ויאמר – אמר דברים לא ברורים, דברים לא
מובנים. שאין להם היגיון מוצק. אבל הם דברי הסתה. והם חדרו.
עם בני ישראל – היהודים הם עם בפני עצמו. הם
לא כמונו. גם אם ייראו כמונו, וידברו את השפה שלנו, ויתלבשו כמונו, הם לא אנחנו.
רב ועצום ממנו – כל הכוח שלהם כל העושר
שלהם, הם לקחו מאיתנו. ואת הכוח הזה הם יפנו נגדנו. הם מתרבים כמו סרטן בלב האומה.
ויום אחד יחזרו ויתקעו לנו סכין בגב.
"הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה
וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם
בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ." (שמות א י)
הבא נתחכמה לו – כל פעילות פרעה היתה
בשקרים, בהטעיה.
פן ירבה – היהודים מתרבים במהירות. חייבים
לעצור את הריבוי הזה. הם מתרבים כמו עכברים. ונמצאים בכל מקום. זה חייב להיפסק.
ואם תשאלו מדוע זה חייב להיפסק? מה מפריעים לך היהודים?
והיה.. ונוסף על שונאינו – יש קושי בדבריו
של פרעה. שהרי היהודים במצרים ובכל מקום אחר, תמיד היו נאמנים, ממושמעים, שקטים,
תורמים לחברה. הרגישו חלק מהמצרים. הוא בא ואומר להם את הדברים הבאים: היהודים
עכשיו הם שקטים, אבל זה לכאורה. כאשר תהיה מלחמה, אי אפשר לסמוך עליהם, םה יצטרפו
לשונאים שלנו. ואז יעלו מן הארץ. הצבא שלנו ייצא להילחם על הגבולות, ואז פתאום כל
היהודים יכו בנו מהבטן הרכה. מבפנים.
וכך בדיוק, במלים אלה אמר היטלר לעמו. בעוד
היהודים היו יצרנים, תרבותיים. נאמנים. לוחמים למען גרמניה, גאים בה. הם לא היוו
שום סכנה לגרמניה. וכאן היטלר נכנס והתחיל לסובב לעמו את הראש – אמר להם – היהודים
הם רבים. הם נראים כמונו. אבל הם לא כמונו. הם עם נפרד. הם לוקחים מאיתנו את
העושר. הם תופסים את מקומות העבודה שלנו. הם תומכים בקומוניסטים. כאשר תהיה מלחמה,
הם יצטרפו לקומוניסטים ויעלו עלינו. דיבת ה"סכין בגב" – היהודים הם
שתקעו לנו סכין בגב. הם אשר גרמו לנו להפסיד במלחמת העולם הראשונה. ואם לא נטפל
בהם, זה ימשיך ויקרב גם בעתיד.
ההדרגה בפעולות
"וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים
לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם
וְאֶת רַעַמְסֵס." (שמות א יא) מכאן מתחיל תיאור השיעבוד – ההדרגתיות.
מהפגיעה בכיס עד לפגיעה בנפש.
[1] פגיעה בכיס. הגדלת מיסים. גזירות
כלכליות. פיטורים. היהודים היו אמורים לקחת את עצמם וללכת. אבל הם לא עושים זאת.
גם בגרמניה. לא בשלב זה ולא באף אחד מהשלבים הבאים. הם נשארים שם.
[2] עבודות כפיה.
[3] עבודות פרך. גזירות שונות שנועדו להתיש
אותם.
[4] רצח.
"אשר לא ידע את יוסף"
מה עניין לנו הסיפא הזאת בתיאורו של פרעה?
אפשר לומר, שמדובר כאן בכפיות הטובה של פרעה. במיוחד אם מדובר במלך ותיק שהחליט
לשנות את גזירותיו לאחר מותו של יוסף. אבל גם כאשר מדובר במלך חדש, יש כאן כפיות
טובה בכך שהוא שוכח את הטוב שהביא יוסף למצרים. וגם המפלגה הנאצית היתה כפויית
טובה בכל הנאמנות הזאת של יהודים לגרמניה וכל הטוב הזה שהביאו אליה.
אבל יש אפשרות לומר דבר נוסף. ומה העניין
שהמלך הזה קם על מצרים להטריף את דעתה כנגד היהודים? איך יעלה על הדעת שהוא חשב
להתחכם כנגד היהודים? הסיבה היא, שהוא לא ידע ולא חקר את קורותיו של יוסף –
קורותיו של העם היהודי.
שהרי היהודים לא פעם ולא פעמיים היו למטה. יוסף
הרי פעמיים היה בבור והצליח לצאת. העם היהודי שנים בילה בגלות, בקושי, בשיעבוד, בפוגרומים,
וכל הסבירות היה שהוא יתמעט מהצרות ויכלה. אבל לא משנה היכן הם היו, תמיד היהודים
הצליחו לשרוד. יוסף הוא הוא הסמל לסנה שבוער ואיננו אוכל. למי שזורקים אותו לבור
אחרי בור, ומענים אותו, אבל למרות זאת הוא תמיד מצליח להתעלות. ובסופו של דבר הוא
מצליח. ומתוך אש המשרפות יוצא ומקים מדינה ומצליח להגן על עצמו ומגיע לקוממיות.
אילו פרעה היה קצת לומד על יוסף, הוא היה
מבין, ש"כל כלי יוצר עלייך לא יצלח", את היהודים אי אפשר להשמיד. וסופו
להפסיד.
זה בדיוק מה שקרה עם היטלר. היטלר שאב את
תורתו של דארווין. שאמר שבטבע, החיות החזקות הן השורדות. והוא ניסה ללמוד מזה על
בני אדם, על האומות. והמשיך היטלר ואמר – היהודים הם החלשים. הגרמנים הם החזקים.
והחזקים צריכים לסלק את החלשים. אבל אילו היה חושב ובודק עוד קצת היה רואה
שהיהודים הם העם שהצליח לשרוד תקופה הכי ארוכה בהיסטוריה. ואם כך, מי החזק יותר? הגרמנים
או היהודים? אז הכיצד יעלה על הדעת שדווקא אתה תצליח איפה שכולם נכשלו?
וכך היה. הגאווה שלו העבירה אותו על דעתו.
הוא היה בטוח שיצליח היכן שכולם נכשלו.
אבל בסופו של דבר הרייך שלו החזיק בקושי 13
שנה. ואנחנו כאן כבר אלפי שנים.
כי את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.
