חיבוקה של השגרה

שגרה היא כמו חיבוק של דוב -
לוקחת החמצן ומונעת מלחשוב;
מניעה אותך על אוטומט
ומרחיקה מהברדק
שנע לו אי שם סוב וסוב וסוב.

היכן הם נמצאים, החיים -
האם כאן, האם שם?
הם בתוכי או אני בתוכם?
אני על המפה? האם אני נכלל?
ומה התכלית של כל זה, אם בכלל.

וכשאני מבין, שהתשובה
תבוא רק בעולם הבא,
אני נופל בחזרה
לחיבוקה של השגרה.