יום חמישי, 4 ביוני 2015

לשמוע בקול אבא | סיפור אמיתי

שיתוף
סיפורנו מתחיל לפני כ-71 שנה, עת הנאצים ימ"ש נכנסו לרומניה והחלו ביישום הפתרון הסופי. עניין לנו במשפחה יהודית שהתגוררה בכפר שקט ופסטורלי בשם בּוּדֶשְט, המצוי בחבל מרמורש, שכללה אב, אם ושלוש בנות צעירות בגיל העשרה. הנאצים נכנסו לכפר ואספו את היהודים לגטו ביישוב סמוך בשם בברשט.
הבית ובו בור תפוחי האדמה, כפי שהוא נראה היום
על מנת להינצל מן הגרמנים, הבנות (כמו תושבים רבים נוספים) ברחו מן הבית לכיוון היער. הן הצליחו למצוא מחסה אצל זוג רומנים לא יהודים, בבית מבודד בקצה היישוב. הם החביאו אותן בבור ששימש לאחסון תפוחי אדמה, ליד דיר החזירים, בחצר הבית, תוך סיכון אישי עצום.
לאחר כשבוע-שבועיים הגיעה אליהן בדרך לא דרך הדודה והעבירה להן מסר מאבא שלהן – "אנחנו בגטו, אני מורה לכן לחזור אלי לגטו, כאן יותר בטוח מאשר להסתובב בחוץ".
הבנות התלבטו מאוד. לבסוף הבת הצעירה שמעה לאביה והצטרפה אליו לגטו. שתי הבנות האחרות, ובכללן אימו של מי שסיפר לי את הסיפור, החליטו להישאר בבור, וזאת לנוכח השמועות על מעשיהם של הנאצים; סבורות היו כי יותר בטוח להישאר שם. חייהן ניצלו באמצעות נשים נוצריות מכת מסוימת שהביאו להן אוכל לבור משך 6 חודשים.
בור תפוחי האדמה שבו התחבאו הבנות
הבת הקטנה, כאמור, חזרה לגטו. כחודשיים לאחר מכן הנאצים העלו את כולם על רכבת ולקחו אותם לאושוויץ. מיד כאשר ירדו מן הרכבת נערכה סלקציה. הגיעה תורה של הבת הצעירה, והיא נשלחה לטור השמאלי. בעוד מתקדם הטור תפסה אותה דודתה, מן הטור הימני ומשכה אותה בכוח אליה, תוך שסימנה לה לשתוק. לאחר מכן הסבירה לה, כי הבחינה בכך שלאותו טור נשלחו רק זקנים, חולים וילדים. הדודה הצילה את חייה, אולם לא הצליחה להציל את חיי האב והאם.
הצעירה שרדה את אושוויץ.
האחיות הגדולות לא ראו יותר את הוריהן בחיים.
הן התאחדו לאחר השחרור ושם שמעו את הסוף האומלל של ההורים. 

השנים חלפו, מספר לי המספר, ואימא שלו עברה חיים לא קלים. בעלה נפטר בגיל צעיר. היא לא הצליחה להביא יותר מילד אחד. ובכל פעם שנקלעה לקושי, צרה או בעיה, משפט אחד שגור היה בפיה – "זה הכל קרה לי, כי לא חזרתי לגטו... אבא אמר, ואני - הייתי חייבת לשמוע בקולו!"

* את הסיפור שמעתי מבנה של האחות האמצעית. כאשר התקשרתי לספר לו שאני מתכוון לספר את הסיפור בפורום מסויים וכן בעלון שאני מוציא לאור, הוא סיפר לי בהתרגשות, כי שבוע קודם לכן הוא ביקר ממש שם, ושלח לי תמונות, שהריהן לפניכם.