שוב יורד הסתיו,
היא עצובה עכשיו;מביטה לה בחלון,
מחנק קל בגרון.
השנים להן חלפו,
כאבים אותה תקפו,
מאז הלך לו, לבלי שוב,
כלום כבר לא חשוב.
מתגעגעת למבט,
לשיחות בליל שבת,
לעצה, ולשיתוף,
לחום ולליטוף.
אומרים לה – "תתקדמי;"
"מחייך, אל תתעלמי;"
והיא - היא רוצה כל כך,
אך העבר, ממאן להישכח
וכשהחושך מתחזק
והכל נראה כה ריק
שופכת את ליבה
נאחזת בתפילה
"ריבונו של עולם,
מכאבי – אל תִתְעלַם !
תן לי סיבה לקום מחר,
שלח תקוה לעתיד מאושר;
תן לי כוח, למלחמת החיים
תן שמחה, לחזק את הילדים
תן לי אמונה, שלא ליפול
ואנא... הראה לי את האור,
שאוכל עוד יום לעבור"
