איך זה שכוכב אחד לבד מעז?
איך הוא מעז, למען השם ?!
כוכב אחד לבד,
אני לא הייתי מעז,
ואני, בעצם, לא לבד.
(נתן זך)
השיר היפה הזה מזכיר לי את מתתיהו החשמונאי וחמשת בניו. הרפתקנים, לא? איך הוא מעז, אדם אחד, לבד, כבר לא צעיר, מול כל הממלכה היוונית, ולא רק נגדה, אלא גם כנגד אחיו היהודים – המתייוונים, התומכים ביוונים? הרי הוא סיכן את כל חייו, כל רכושו, כל מה שיש לו – ועבור מה? עבור מי?
אבל אם נביט בהיסטוריה היהודית, נראה שמתתיהו לא היה לבד. הוא הלך בדרכם של רבים רבים שקדמו לפניו. הוא הלך בדרכו של אברהם אבינו, העברי, שעמד כנגד כל העולם, לבדו, יחידי, גם כאשר נזרק לכבשן האש. הוא הלך בדרכו של רבי עקיבא, שהמשיך ללמד תורה, גם כאשר היה בסכנת חיים. הוא הלך בדרכם של יהודים רבים שהיו לפניו, והאיר את הדרך לרבים רבים אחרים שהלכו אחריו.
התכונה הזאת, העוברת כחוט השני אצל כל יהודי, היא תכונת מסירות הנפש. מסירות נפש אפשרית רק כאשר אדם מגיע למעלה כזאת, שהוא לא נלחם עבורו, אלא עבור אחרים: עבור משפחתו, קהילתו, או – כפי שאומר השיר: "למען השם" (יכול להיות שלא לכך התכוון המשורר – אולם כידוע, מרגע שהמשורר שחרר את השיר, הוא גם נתן לכל אחד את החופש לפרש אותו כרצונו...)
זוהי מעלת הצדיק. הצדיק על פי הקבלה הוא צינור. הוא מקבל שפע רב ומעביר את כולו הלאה. הוא לוקח את כל הכוחות, את כל העוצמות, ונותן אותם הלאה. מוסר אפילו את נפשו. אילו היה עושה זאת למען עצמו, יש חשבון – מאזן של רווח והפסד. כאשר עושה זאת כצדיק, אין חשבון.
מעלה זאת, המתגלה בעיקר בחנוכה, היא מעלת פך השמן הבודד, הנר הקטן המסלק את החושך, האמונה שניתן להביא את הגאולה אפילו עם בן אדם אחד, חלש ככל שיהיה, שבאמת מוכן לשים את כל האינטרסים האישיים בצד, ולמסור את נפשו למען עמו. מתתיהו לא הרגיש לבד. לא ולא! כמו שמסיים השיר היפה "אני בעצם לא לבד", מכיוון שהולכים יחד איתי כל היהודים שמסרו את נפשם, יחד עם כל הכוחות והעוצמות שלהם.
מעלה זו כל כך חשובה בימינו אנו, כאשר האידיאולוגיה השולטת בכיפה הינה אידיאולוגיה של האני, העצמי – כיצד כולם צריכים לשרת אותי, ולכבד את רצונותיי וגחמותיי. כפי שמציין המשורר – "אני", לא הייתי מעז – אילו הייתי חושב על ה"אני": על השכר שלי, על החיים שלי, הנוחות וההנאות שלי וכו', ודאי שלא היית מעז.
אכן, כאשר מגיע חג החנוכה, ומספר לנו את סיפורו של הנר הקטן, שמתחיל את התהליך, ויחד עמו באים אט אט, עוד נר ועוד נר, ויחד כולנו "אור איתן", אנו מתחברים להיסטוריה של העם היהודי, למורשת העניפה שלו, ומבינים שאנחנו לא לבד ומתחזקים להמשיך ולעמוד למול אתגרי הדור.
חג שמח!
