האמת שלי

אחת הטעויות הגדולות של דור מכבסת המלים והפוליטיקלי קורקט, היא המצאת המונח "האמת שלי".

אמת היא אחת. אין אמת "שלי", השונה מהאמת "שלך" והאמת "שלו". איזו משמעות יש לאמת במצב כזה?

יש להבדיל בין אמת, לבין ניסיון להצדיק את מעשינו בכינוי "האמת שלי". ניתן לומר שאדם צודק בנסיבות הספציפיות בהן פעל, אפילו אם לא פעל לפי האמת.

יש מצבים שאדם עשה בתום לב, למרות שהתרשל ולא בדק מהי האמת. נאמר שהוא פעל בתום לב, ולא נפל פגם במעשיו, אולם זו לא אמת.

"האמת שלי" ברוב במקרים, היא לא יותר מאשר "זו דעתי". פעמים רבות אנו משתמשים בביטוי "האמת שלי" על מנת שלא יוכלו להתווכח איתנו. "זאת האמת שלי. מה אתה מבין באמת שלי? תתעסק עם האמת שלך!"

וכך נשחקים מושגים כמו תום לב, צדק, סברה ודעה - ובמקומם בא ביטוי אחד, מכובס - "האמת שלי".

יתכן וכך קורה משום שהאמת נחשבה למעלה החשובה ביותר. מי שפעל "בתום לב" נתפס כמתרץ תירוצים בדיעבד. אבל מי שפעל על פי "האמת שלו" נקי לחלוטין. וצידוק נשמע סתם תירוץ, לעומת "האמת שלי", והדעה שלי הופכת להיות הרבה יותר חזקה, אם נוסיף לה את המילה אמת - "האמת שלי".
ובאופן כזה אנחנו מסרסים את המילה "אמת", ואת האמת עצמה. כיום, כאשר האדם אומר "זאת האמת שלי" אנחנו בכלל לא מתייחסים למה שהוא אומר. אנחנו מבינים שהוא מקדים הסתייגות ושם קוד למלים שאנחנו לא נסכים איתן. למעשה, כאשר האדם אומר "זאת האמת שלי", הוא מחק את כל מה שהוא רוצה לומר לאחר מכן. אנחנו כבר מבינים שזו בכלל לא אמת.

חז"ל, דרך אגב, אמרו שהאמת הינה רק אחד מהעמודים עליהם נשען העולם, אבל יש עוד עמודים, לא פחות חשובים, וביניהם החמלה והשלום. עמודים שמחייבים אותנו לעתים לסטות מהאמת הצרופה, וללכת לפנים משורת הדין, ולעתים גם לומר דברים לא הכי אמיתיים, ולא תמיד הדבר פסול רק מכיוון שאינו אמת לאמיתה.

והמעלה הגדולה ביותר, אומר הנביא: "האמת והשלום אהבו".