יום שלישי, 10 בנובמבר 2015

הרהורים לפוגרום נובמבר

שיתוף


הלב של המשפחה היא האימא. היא נוזפת בבן הקטן, שיתנצל בפני האח הגדול. היא מזרזת את הבת הגדולה, לקנות מתנה ליום ההולדת של אחותה הקטנה. היא מתעניינת בשלום כולם, מדווחת, ואוספת את כולם לחיקה עם ארוחה משפחתית גדולה. כאשר אימא הולכת, המשפחה מתפזרת לרסיסים של משפחות חדשות, שלהן אימהות משלהן.
הנשמה של הקהילה הוא הצדיק. הוא מחזק ונותן כוחות ועוצמה. הוא מרביץ בהם תורה ומוסר. הוא נותן פרספקטיבה נכונה לחיים. הוא מפשר, מגשר בין יושבי הקהילה, הוא אוסף כספים ופועל למען הציבור. הוא דואג לכל אותם דברים החשובים לכלל, שאנשים פרטיים פחות ישקיעו עבורם. הוא מבין ותומך ונותן כיוון והשראה. כאשר צדיק עוזב את העיר, אומרים חז"ל, פנה זיווה, פנה הודה, פנה הדרה. והריהי כעוד סתם עיר.
הנפש של הקהילה הוא בית הכנסת. בית הכנסת הוא המקום בו אתה בא להפוך לאדם טוב יותר. להתפלל, לבקש – עליך ועל המשפחה, ועל הקהילה והעם. בית הכנסת הוא המקום בו אתה בא להתחזק, לבקש ברכה, לברך. ללמוד וללמד. בית הכנסת הוא המקום בו אתה יוצא מדלת האמות שלך ופוגש יהודים. מתעניין בשלומם. מאיר להם פנים. יוצר אינטראקציה.
בית הכנסת הוא המקום בו נמצאים זיכרונותיך. המקום בו ישבת ליד אבא עת עשית צעדיך הראשונים בקריאת שמע. המקום בו הפכת לגבר, לאיש, לאבא. המקום בו הצצת לעזרת הנשים וראית את האישה שתהפוך להיות רעייתך, את האישה שילדה את ילדיך מחייכת אליך מבעד לחרכים, גאה להכניס את בנכם בבריתו של אברהם אבינו, מודה על הזכות לקרוא בשמה של הבת הקטנה שהצטרפה למשפחה. המקום בו הפכת לסבא. המקום שממנו יקחו אותך לדרכך האחרונה.
לשרוף בית כנסת זה לא לשרוף עוד נכס נדל"ן.
לשרוף בית כנסת זה לשרוף את העבר. את הזכרונות. את הדבק. את החוט המקשר. את גאוות הקהילה. את מה שהופך אותנו להיות עם. את הסמל והחזון. את העבר ואת העתיד.
כאשר הנאצים ראו שחמש שנים של גזירות נוראיות לא מזיזות את היהודים מגרמניה (רוב היהודים עדיין נותרו בגרמניה ערב פוגרום נובמבר 1938), הם החליטו לזעזע את היהודים. לרסק את הקהילות. לשבור את גאוותן. להפוך את הקהילות היהודיות לאוסף של יהודים תועים, מפורדים וחלשים. הם החליטו לשרוף את כל בתי הכנסת שלהם.
כאשר הם רצו לשרוף את הלב של היהודי, (ולא משנה אם הוא חילוני, דתי או אפילו מתבולל), כאשר הם רצו לקווצ'ץ' אותו, לקמט אותו ולשבור את רוחו, הם ידעו מה לעשות – לשרוף את בית הכנסת שלו.
פוגרום נובמבר 1938.
לא בדולח, אלא אופל.
רוע בלתי נתפס שייזכר לגרמנים לדיראון עולם ואות אזהרה לדורות הבאים.
כי במקום בו שרפו בתי כנסת, שרפו גם בני אדם.