חומות

נשען על החומות שבנה בעמל רב,
מדקה לדקה,
ממחשבה למחשבה,
ומקווה שיחזיקו מעמד מול נקישה קלה של רגש.
וכשמגיעה השעה הוא אוזר את כל כוחותיו
להילחם בנקודת המבוכה
האם לפתוח צוהר,
או להישאר בצל

שעת המאבק מגיעה
דינמיקה ידועה מראש של גאות ושפל
גישושים חינניים אך מסוכנים
מעוררת גלים של געגוע
חזקים בהרבה מהשובר המתמודד מולם
שרק נראה חזק, יציב ובוטח
אך מהם באמת כוחותיו
מול גלים גמישים, קלילים וחופשיים
באים, חורצים חריצים עדינים
ונעלמים

וכל מהלך כזה של גאות ושפל
מותיר אותו מרוקן
קרח מכאן ומכאן
מאחרי חומות שעדיין ניצבות
ומבין
שיותר מאשר מהוות הן מבצר
אין הן אלא מקום אפל וצר
ויותר מאשר יש בהן מגננה
מהוות הן כלא לגוף ולנשמה