"נקודת חיזוק" בטרייזינשטאט

חדר המשרפות. הצד האחורי של המשרפות, ממנו הוציאו את האפר

אם חז"ל כינו את העולם כולו כ"עלמא דשיקרא" (עולם השקר), מעניין מה היו אומרים על מחנה טרייזינשטאט. מחנה הריכוז הגדול, ממנו נשלחו 150,000 יהודים למחנות השמדה. וכל זאת כוסה במעטה של שקר והערמה על הצלב האדום, שהובא למחנה זה, כמחנה לדוגמה, כביכול. כל מסכת השקרים הזאת כלפי העולם, התצוגה כלפי חוץ שהעולם כמנהג נוהג, היהודים מקבלים "יחס נאות", למרות שהם במכלאות. כיצד הסכים העולם לקבל את השקר הזה?

בביקורים באירופה אינך יכול שלא לשים לב לכל העוצמה שמנסים להראות לך - ברחבי אירופה יש להם מקום לכל הדברים. הכל בגדול - כל מרכז קניות, הוא חצי עיר. כל בית, גדול. תקרות גבוהות. מרחבים שלמים. הארמונות שלהם - פשוט אינם נגמרים. ועוד ועוד. ופתאום אתה מגיע למחנה ריכוז, ואתה קולט את זה ששמו את היהודים במכלאות של בהמות. בכל המרחבים העצומים האלה נתנו לכל אחד מהם מטר וחצי לחיות.. 

הצד הקדמי של המשרפה

השקר האמור הוביל לשפע עצום של תרבות ואמנות, דווקא שם. העבודות של הילדים הרכים. כל העושר התרבותי שהיה שם וירד לטימיון, בהצגות, מחזאות, מוזיקה, ציור ועוד. כל הנושא של ההיצמדות לעשיה התרבותית על מנת לשרוד, הכוח התרבותי שנתן להם חיים. אותה תרבות גרמנית אדיבה כלפי חוץ, שהפכה אותם למכונה להשמדת עם.

ידעתי שאבקר שם, והחלטתי לקחת איתי את "נקודת חיזוק". לקחתי אותו איתי למרכזים היהודים בפראג, וגם לטרייזין. מאוד ריגש אותי לקחת ספר שנכתב על ידי יהודי ולצלם אותו על המשרפות. זו הרוח היהודית החזקה יותר מכל פלדה, ברזל ואש.

בתום הביקור השארתי את הספר בבית הכנסת של המלון "המלך דוד" עם הקדשה בזו הלשון:

"לתושבי ק"ק פראג והבאים בשעריה, 

ספר זה, שנכתב ע"מ לחזק יהודים באשר הם, 

התלווה אלי בטיולי בפראג וחיזק אותי במחנה הריכוז 

טרייזינשטאט.

המסורת היהודית העתיקה בת מאות השנים 

של פראג היא מקור לגאווה ועוצמה לכולנו. 

לא בכדי נוהרים למקומות אלה  - לא רק יהודים.

בהם מתקיים בנו - "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים"

ואולי יותר מכל על מנת לחוות, כי אין כארץ ישראל 

"טובה הארץ מאד מאד" (מפרשת השבוע), או, 

כמאמר השיר: "טוב לנדוד, אך טוב יותר לחזור"

מוקדש לבית הכנסת הפעיל ביותר בפראג, של מלון 

"המלך דוד", בתפילה מעומקא דליבא לשובם בשלם 

של הנערים החטופים שלנו, לביתם בקרוב ממש, 

בכניסה לבית ועד הקהילה

אמן

שי שגב"

ארון הבגדים היהודי 

כוך קטן ששימש לתפילה