חז"ל אומרים לנו, שלא טוב לדחוק את השעה. מה פירוש הביטוי הזה, ומדוע לא טוב לדחוק את השעה?
ובכן, כאשר אמור להגיע מאורע עתידי מסוים [למשל, ממתינים לפגוש מישהו, ממתינים למשכורת, לתוכנית שמעוניינים לצפות בה, לאוכל שיהיה מוכן, ועוד), ואין לנו סבלנות להמתין עד שהוא יקרה, אנו עלולים ליפול לאחד משני מצבים, שכל אחד מהם מהווה "דחיקת השעה".
ניקח לדוגמה מצב בו היגענו הביתה ואנחנו רעבים מאוד. שמנו תבשיל על האש, שעל מנת שיתבשל כראוי יש להמתין שעה. הדרך הרגילה היא להמתין אותה השעה ובינתיים לעסוק בעניינים אחרים. "דחיקת השעה" תהיה אחת מאלה:
א. להגביר את האש, על מנת שהתבשיל יהיה מוכן מוקדם יותר. "דחיקת השעה" משמע, לנסות להקדים את השעה העתידית - הסכנה בכך שהתבשיל יישרף. אנו דוחקים את השעה העתידית, ומנסים להקדים אותה, ולבסוף התוצאה לא תהיה טובה.
ב. להמתין ליד הסיר בחוסר סבלנות, כל הזמן להביט בסיר, להרים את המכסה, לבדוק אם התבשיל נהיה מוכן או לא, וכו'. מה שאנו עושים במצב כזה הוא למעשה "להרוג את הזמן" עד שהאוכל יהיה מוכן. "דחיקת השעה" משמעה שאם שום דבר לא חשוב לנו, חוץ מהאוכל, הרי שאנחנו למעשה מפספסים את ההווה. ממילא האוכל יהיה מוכן בעוד שעה, אז מדוע להפסיד את השעה הזאת, מוטב יהיה לעסוק בעניינים חשובים אחרים, ולא לאבד את הזמן.
דוגמה קלאסית לדחיקת השעה ב"מירוץ למליון" היא כאשר המתמודדים כל כך לחוצים להגיע ליעד הבא, עד כדי כך שהם לא מספיקים ליהנות מהדרך.
מאידך, לעתים טוב לנו להזדרז על מנת להקדים, להצליח, וכאן מגיעה השאלה, מתי נדע שאנו דוחקים את השעה? האמת היא, שפעמים - - גם אם אנו יודעים שאנו עושים כן, פשוט אנו כל כך להוטים, שאין לנו ברירה, פשוט איננו יכולים לנהוג אחרת ואז אנו מקלקלים. אולם אם לא היגענו למצב כזה, פשוט צריך לתפוס את עצמנו בידיים, ולהבין שחבל לדחוק את השעה, חבל להפסיד את הזמן היקר שיש לנו, וחבל להפסיד את המאורע שאנו ממתינים לו! "החיפזון מן השטן, המתינות - מן הרחמן" אומרים בני דודנו בצדק.
בספר שיר השירים מבטא זאת שלמה המלך בצורה יפה: "מה תעירו ומה תעוררו, את האהבה עד שתחפץ".
ובכן, כאשר אמור להגיע מאורע עתידי מסוים [למשל, ממתינים לפגוש מישהו, ממתינים למשכורת, לתוכנית שמעוניינים לצפות בה, לאוכל שיהיה מוכן, ועוד), ואין לנו סבלנות להמתין עד שהוא יקרה, אנו עלולים ליפול לאחד משני מצבים, שכל אחד מהם מהווה "דחיקת השעה".
ניקח לדוגמה מצב בו היגענו הביתה ואנחנו רעבים מאוד. שמנו תבשיל על האש, שעל מנת שיתבשל כראוי יש להמתין שעה. הדרך הרגילה היא להמתין אותה השעה ובינתיים לעסוק בעניינים אחרים. "דחיקת השעה" תהיה אחת מאלה:
א. להגביר את האש, על מנת שהתבשיל יהיה מוכן מוקדם יותר. "דחיקת השעה" משמע, לנסות להקדים את השעה העתידית - הסכנה בכך שהתבשיל יישרף. אנו דוחקים את השעה העתידית, ומנסים להקדים אותה, ולבסוף התוצאה לא תהיה טובה.
ב. להמתין ליד הסיר בחוסר סבלנות, כל הזמן להביט בסיר, להרים את המכסה, לבדוק אם התבשיל נהיה מוכן או לא, וכו'. מה שאנו עושים במצב כזה הוא למעשה "להרוג את הזמן" עד שהאוכל יהיה מוכן. "דחיקת השעה" משמעה שאם שום דבר לא חשוב לנו, חוץ מהאוכל, הרי שאנחנו למעשה מפספסים את ההווה. ממילא האוכל יהיה מוכן בעוד שעה, אז מדוע להפסיד את השעה הזאת, מוטב יהיה לעסוק בעניינים חשובים אחרים, ולא לאבד את הזמן.
דוגמה קלאסית לדחיקת השעה ב"מירוץ למליון" היא כאשר המתמודדים כל כך לחוצים להגיע ליעד הבא, עד כדי כך שהם לא מספיקים ליהנות מהדרך.
מאידך, לעתים טוב לנו להזדרז על מנת להקדים, להצליח, וכאן מגיעה השאלה, מתי נדע שאנו דוחקים את השעה? האמת היא, שפעמים - - גם אם אנו יודעים שאנו עושים כן, פשוט אנו כל כך להוטים, שאין לנו ברירה, פשוט איננו יכולים לנהוג אחרת ואז אנו מקלקלים. אולם אם לא היגענו למצב כזה, פשוט צריך לתפוס את עצמנו בידיים, ולהבין שחבל לדחוק את השעה, חבל להפסיד את הזמן היקר שיש לנו, וחבל להפסיד את המאורע שאנו ממתינים לו! "החיפזון מן השטן, המתינות - מן הרחמן" אומרים בני דודנו בצדק.
בספר שיר השירים מבטא זאת שלמה המלך בצורה יפה: "מה תעירו ומה תעוררו, את האהבה עד שתחפץ".