במעגלי צדק

               החיים לא נעצרו, הם רק הסתובבו 

מן הקצה אל הקצה אל הקצה 

אבל ככל הנראה נראה לי 

שאני מרוצה 

[ישראל בר און]

אחד הסיפורים הידועים ביותר בחסידות, סיפור שמקובל לספרו במוצאי שבתות, מספר על יהודי מעיירה פלונית בפולין, שחלם לו חלום, שבארץ רחוקה מעבר למדינות הים, מתחת לגשר פלוני מסתתר לו אוצר. והיהודי קם בבוקר, ארז מזוודה ונסע לאותה ארץ רחוקה. בהגיעו למקום, לאחר מאמצים רבים, ראה שעל הגשר ניצב שומר, המשגיח על כל תנועה שבו. המתין ללילה, והשומר לא זז ממשמרתו. ראה שאין לו ברירה, פנה לשומר וסיפר לו על החלום; ואף הציע לו שהוא יחפור וימצא את האוצר, ויחלוק אותו שווה בשווה עם השומר.

השומר הביט בו וצחק: "הו פתי, האם זו סיבה לעזוב את הכל ולנסוע עד קצה העולם? גם אני אתמול בלילה חלמתי, שבעיירה פלונית בפולין, בביתו של יהודי פלוני, מסתתר אוצר מאחרי התנור. אז מה? האם אני עזבתי הכל ונסעתי לפולין?"

היהודי שלנו, אשר הבין כי השומר חלם על ביתו שלו, הודה לו, עזב את השומר ומיהר לחזור לביתו, פירק את התנור ואכן מצא לשמחתו את האוצר. עד כאן הסיפור הזה, שיש עליו מערכי שיעור של שעות ארוכות. מה עניין החלום, ומדוע החליט היהודי ללכת בעקבות החלום? ואם הגיע כבר לשם, מדוע לא ניסה בכל זאת לחפור? ועוד שאלות רבות.

אולם דומה שהשאלה הגדולה ביותר הינה למה? למה היה צריך לשלוח את היהודי המסכן שלנו עד קצה העולם, כאשר האוצר מחכה לו כאן, בבית? למה לא לגלות לו מיד?

"יוליכני במעגלי צדק"

נזכרתי בסיפור הזה השבוע, כאשר שמעתי את שירו של ישראל בר און. אם נתבונן במלים, הוא מספר על שינוי מהותי שחל בחייו. מאידך הוא אומר שהכל הוא עושה בדיוק כמו פעם. והמעניין הוא, שהחיים הסתובבו מן הקצה (האחד שבו הוא היה) אל הקצה, ושוב פעם אל הקצה (כך בשיר) – ואם כך, למעשה הוא עשה סיבוב של 360 מעלות, וחזר לאותו מקום בו היה. ואכן קורה לאנשים לעתים, שהיו במקום אחד, עברו טלטלה וחזרו בדיוק לאותו מקום בו היו ואם כך, מה הועילה הטלטלה?

התשובה היא, כי לעתים, כמו בסיפור החסידי שלנו, אכן אדם יושב על חבית מלאה זהב, אולם הוא צריך ללכת עד קצה העולם, כדי להבין זאת. לעתים הקב"ה חייב להוליך את האדם במעגל, ולא בצורה ישרה, על מנת שילמד את השיעור.

והאדם, כאשר חוזר למקומו הראשון, הוא כמובן כבר אינו אותו האדם, הוא עבר תהליך חשוב ביותר של התפתחות, הגיע לאותו מקום, רק בדרגה גבוהה יותר.

"כי קרוב הוא"

כך קרה גם בפרשה שלנו. הקב"ה מוציא את ישראל ממצרים, ומוליך אותם במעגלים: "ויסב אלוקים את העם דרך המדבר..." סובב אותם במעגלים, בדיוק כפי שהורה להם לסובב את הר שעיר: "ונסב את הר שעיר ימים רבים". מדוע? הקב"ה לא חיפש את הדרך הקצרה, דרך ארץ פלשתים, מכיוון שזו היתה קרובה מדי. לטובתם של בני ישראל, הקב"ה היה צריך להוליך אותם במעגלים, כדי לאפשר להם את ההתפתחות הנפשית והרגשית לה היו זקוקים, והיה זה חסד גדול מצידו של הקב"ה.

שיעור עבורינו

לעתים אנו מבקשים לזרז את הקץ, מבקשים את הדרך הקצרה והמהירה, אך הכל מתעכב לנו, ואנו סובלים. לעתים, איננו מרוצים מהמקום בו אנו נמצאים ועושים כל מיני סיבובים לצאת ממנו, ובסוף חוזרים חזרה לאותו המקום. לא תמיד יש לראות זאת לרעה, לעתים יש בכך חסד גדול עבורינו, וכרגיל, הכל תלוי בנקודת המבט, שיש מי שדואג לנו, ומוליך אותנו בדרך הטובה ביותר עבורינו