הזעקה

שי שגב - זעקה 2011 [הציור טרם הושלם]

לעתים בא לזעוק,

להגיע רחוק - רחוק;

להשמיע את הכאב,

הבוקע מן הלב.

לעתים הזעקה,

היא אך קול דממה דקה;

אולם הוא נשמע היטב,

צלול ואף צורב.

לעתים היא מיידית,

ולעתים – מושהית;

לעתים – כמו דינמיט,

ולעתים כקול נהי.

לעתים הזעקה,

היא סוג של מחאה;

ולעתים זו רק אימרה,

של בקשת עזרה.

הזעקה משחררת,

את הלב מטהרת,

את הלחץ מורידה,

מפחיתה החרדה.

עד שלא תצא,

ובלב תימצא,

תנפח היא בלון,

שיוביל לשיגעון.

לכן חברים, הסכיתו:

בחשיבות הזעקה – אל תמעיטו!

לא תמיד טוב לאגור,

ואת השערים לסגור.

כשמתחיל הבעבוע,

עשו לכם מנהג קבוע;

פתחו את הלב,

השמיעו את הכאב.

שתפו חברים,

ואם אפשר – גם את אלוקים.

כך תרד לה העוצמה,

וזו תחילת הנחמה.