כל ילד יודע, שיש שתי דרכים לגרד את אוזן שמאל - האחת עם יד שמאל (הדרך הישרה) והשניה עם יד ימין (לעשות את התנועה המיוחדת הזאת ביד מעל לראש). כאשר אנו רוצים ללעוג על פעולה מסוימת, שנעשית בצורה הפוכה, או לא נכונה, או לא יעילה - אנחנו שואלים "למה לעשות ככה???" ומראים בדיוק את התנועה הזאת.
ובכן, אם כך, נשאל זאת בדיוק על מעשיו של יעקב אבינו בפרשת השבוע. בפרשת השבוע [ויחי], יוסף מביא את שני ילדיו ליעקב, על מנת שיברך אותם. הוא מקרב אותם ליעקב, על מנת שיקבל אותם למשפחה. את מנשה [הבכור] הוא מקרב בסמוך ליד ימין של יעקב, ואת אפרים [הצעיר] הוא מקרב ליד שמאל שלו. יעקב אמור לשים את ידיו על ראשי הבנים, ולברך אותם, את הברכה הידועה כ"ברכת אפרים ומנשה".
והינה, יעקב עושה מעשה מאוד מאוד מוזר - הוא מצליב את ידיו [בצורה של X] כך שיד ימין הולכת לראשו של אפרים, שעדיין נמצא בצד שמאל, ואילו יד שמאל הולכת למנשה, שעדיין נמצא בצד ימין. יוסף מאוד לא אוהב את זה, לשון המעטה. הוא יודע כמה סבל הוא עצמו סבל, כאשר יעקב העדיף אותו. אבל יעקב אומר - "ידעתי בני ידעתי" מנשה ילד מקסים, אבל אפרים יגדל יותר ממנו וצריך לתת לו כוחות. יוסף מתרצה.
אבל כאן נשאלת השאלה - אם זה המצב, מדוע יעקב צריך לסכל את ידיו? מדוע שלא יעשה זאת "נכון" - יאמר ליוסף - שמע יוסף, זה לא הסדר - החלף אותם - שים את מנשה בשמאלי ואת אפרים בימיני - מדוע ללכת הפוך??? ובכלל אנו שואלים לעתים - מדוע בסיפורי התורה הולכים הפוך? ומדוע הקב"ה מתנהג איתנו הפוך? לפעמים מקשה ומתוך הקושי מביא את הטוב? על כך אומר רבי נחמן, כי יש עניין להוביל את העולם בדרך של מהפכים - להגיע עד הקצה ואז להפוך - ולעניין זה יש להרחיב במקום אחר.
ולגבי סיכול הידיים - יש משהו שיעקב הרוויח בסיכול הידיים, שלא היה מרוויח אילו היה מחליף את הילדים - מקומו של מנשה נשאר המקום של הבן הבכור. ואפרים קיבל את הכבוד שרצה לתת לו - כך יעקב נהנה משני העולמות, מה שלא היה קורה אילו היה משנה את מקומו של מנשה והולך "מסודר" או "ישר" - באופן זה מנשה היה מפסיד הכל. דווקא שיטתו של יעקב היא שהבטיחה שכל אח יקבל משהו - הדבר שמר את האחווה בין האחים, ועל כן דווקא ברכה זו, היא היא שהפכה לברכה האולטימטיבית - ולכן את הילדים מברכים דווקא בברכת "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה" - כי היא לא הובילה למחלוקות וסכסוכים בין האחים.
כך גם לעתים בדברים אחרים - הקב"ה מוליך אותנו בדרכים מסוכלות - שולח אותנו לנקודה א' דרך נקודה ג' - מכיוון שרק כך אנו יכולים למצוא משהו גם בנקודה ג' שלא היינו יכולים למצוא אחרת. וכאן מגיע סיפורו הידוע של רבי נחמן, שדנתי בו בעבר, של מי שחלם חלום שמתחת לגשר בעיר פלונית יש אוצר. והוא רץ עד לאותה עיר פלונית - וסיפר זאת לשומר הגשר. ואז שומר הגשר צחק עליו ואמר שגם הוא חלם שבעיר מסוימת בבית של יהודי יש אוצר. היהודי שומע, ומבין שמדובר בו - והוא רץ לביתו ושם מוצא את האוצר. אכן, אלמלא היה רץ עד לעיר האחרת, לא היה מוצא את האוצר שנמצא ממש מתחת לרגליו...
